[ליצירה]
בואי נגיד שזה תיאור עדין ליד מה שאני איחלתי לחבר'ה האלה, כשהייתי בכתה ד'.
בסוף נמאס לי ודפקתי לאחד את הצורה.. אבל רק פעם אחת בחיים.
יופי של דבר, הסיפור שלך.
[ליצירה]
*.
קודם אורי:
לא זלזול מתנשא, אלא אבחנה שמכירה בכך שתגובה שטחית מעידה על הבנה שטחית.
וגם אם לא:
אולי מוטב שלא תיאמר כלל...?
עכשיו גם לחתלתול וגם לאורי:
הקושי בהבנה הוא לא מטרה, אלא מעיד על עדינות רגשות, על מסר שעולה מבין השורות, ולא מתפרץ בצורה קיצונית ומתייהרת. סוד היופי הזה הוא בעדינות, ביכולת להבין דבר מתוך דבר.
לא כל ציור חייב להיות עז צבעים.
[ליצירה]
בלי קשר לעובדה שהשיר מצוין-
אם היית מסיימת כך:
"אני מקריאה לו מספרו וקוראת לו בשמו
ובמישרים
אני קוראת לו-
"
היית מרויחה גם את המתח של החרוז החסר, גם את המשמעות הנוספת שבקריאה לאלהים, וגם הופכת את השיר למעגל קסמים, שתחילתו נעוצה בסופו. קצת חבל..
תגובות