[ליצירה]
ערוגה זה- "שעורגים אליה"
אני חוזר בי.
כנראה שהאוירה שבה קוראים, משפיעה על איכות הקריאה.
מה שהופך סיפור לאיכותי, הוא היכולת שלו לשאת ולכלול, ואני חושב שאת עושה את זה מצוין כאן. דמויות שונות ומגוונות נרקמות לעלילה, ונכנסות בדיוק מתי שצריך אותן.
גם המתח עדין- מה היא עושה בבית החולים, מי מת, מה קרה, וממשיך לאורך כל הסיפור ולא נקטע.
אמנם השפה בתחילת הסיפור מליצית מדי, אבל זורמת (אני לא כ"כ אוהב את המילה "קולחת"), וזה מכפר.
זה מאוד יפה. אם יהיה לך זמן תכתבי עוד כאלה.
ושלא נדע.
[ליצירה]
ליבי נחמץ.
אל תשקעי. תזכרי תמיד מה שאמרה ילדה טובה אחת, והוא כל כך נכון:
"אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שזה מהלך, כמו כל דבר אחר שקורה לנו. אסור לנו לשקוע בתוך זה.
אני לא אומרת חלילה שאסור לזכור ושצריך לסלוח, אבל לא להתקע.
אנחנו עם שהיעוד שלו הוא לצעוד ולהצעיד קדימה."
אל תמחי זכרונות. הם יישארו איתך. הם יבואו בחלומותייך. הם ילוו אותך. כי הזכרונות שלך הם את. הם עושים אותך למה שאת.
עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל.
אנחנו נהיה חזקים.
תגובות