[ליצירה]
*.
כולי מלא הערכה לעריכה, ואני מקווה שאורךָ יעלה ארוכה עוד לפני הארוחה הארוכה אך ערוכה, של היום בקרב המשפחה.
(אולי תקפוץ לקנות באורחה רכיכה שרוחהּ עוד לא רוככה, בטוב ליבך ונשמתך?)
[ליצירה]
אני מזדהה מאוד עם התחושה, אדם,
אולם מוכרח לומר שדמוניזציה ודאי לא תשרת את המטרות שלנו (עם ישראל, ארץ ישראל, כאלה?)
וזה גם לא אמת. מאחורי כל משקפי שמש כאלה ישנו אדם. פגשתי אותם, אדם, אני יודע.
[ליצירה]
אני שולל זאת באופן מוחלט. לא צריך להיות מטורף ע"מ לכתוב שירים טובים, וגם אם כן, עדיף להיות אדם נורמלי עם חיים ארוכים וטובים, מאשר משורר חולף ביעף עם חיי שגעון.
וגם: נתן יונתן היה אדם רגיל
זלדה חיה בצניעות
איתמר יעוז קסט הוא סבא לנכדים חמודים
רחל היתה קיבוצניקית שאהבה שדות
וכן הלאה.
[ליצירה]
כמה אירוני.
וכדאי להוסיף:
נא לגלות רגישות בתגובות. בהחלט יכול להיות שאחד מבני המשפחה המתאבלת, נוכח עמנו או יזדמן לפה ביום מן הימים, ואפשר להניח שהוא יתקשה לקבל תגובות כמו "מגניב!!!", "צחקתי לאללה!" או "יש לך את זה...", בתור תגובה על פטירת סבתו או אמו ע"ה.
משבית שמחות, כבר אמרתי?
[ליצירה]
חוץ מלגמור את ההלל על השיר,
רציתי להצביע על ההדרגה המיוחדת במספרים- הירידה משמונה אוחזים במיטה, לארבעה נגנים, לשני ילדים, ולמת נוכח-נעדר (מייצג החידלון והאפס), ושבירת השרשרת הזו בעזיבת הידיים,
פשוט מצמררת.
(רק הערה קטנה- אם המת נישא בידי שמונה "הדורים", אזי יש לכנותם בלשון זכר, והם הופכים לשְׁמוֹנָה, נ' קמוצה)
תגובות