[ליצירה]
הסיום טיפה מהיר מדי, סוערתנו. יש סיבה להתנחם, אני מאמין, אבל אפשר לעשות זאת על חשבון צחצוח השיניים...
מעבר לזה, שמח לראות שנפטרת ממחלת ההפי אנד שלך. *זה* כבר הרבה יותר משכנע.
:)
[ליצירה]
כן, זה בהחלט הכיוון של אהבה בלתי צפויה.
*.
המשכן כולו אוהלים
ויריעות מתנפנפות ברוח,
וריח הכבשים
ופעיות הטף המסתובב ברגליים יחפות
על החול החם הלא נגמר של המדבר.
אימי העיוורת שואלת
איפה בצלאל איפה משה
מאין לנו ראשים
עם שמות של אינסטלטורים
שלא באו אפילו
לתקן את הצנרת
בלב האוהל הסדוק שלנו
[ליצירה]
*.
האמנם שירים עד כאן?
שירה היא לא מקצוע וגם לא קורס באוניברסיטה.
שירה היא לא משחק ולא תפילה ולא טיול.
שירה היא לא מכה ולא צליל ולא תנועה.
שירה היא לא כיוון ולא מגמה ולא אידיאל.
שירה היא לא צינור ולא צדיק
ולא בורא.
שירה היא לא אלוהים.
אבל השירה היא שלך ורק שלך ורק את, והיא חזקה כמוך ופחות ממך וגם קצת יותר, ושירה היא העונג שלך והחופש שלך והיופי שלך והשקיעה והזריחה.
את לא יכולה לעזוב את השירה, מית. גם לא כדאי לך לנסות.
חושב עליכם. אנסה לבוא.
[ליצירה]
יונתן גפן של ערוגה הזכיר לי:
"מתגונן מאימת-הקור בהינומה דקה
של עצבות אינטלקטואלית. והרי אי-
אפשר נוכלים שכמותנו לשקר: קִרְאוּ
לכך, אם תרצו, היפוכונדריה של משורר
זה הפחד המוגזם משינויֵי מזג-האויר
או האטה פתאומית, קפריזית של פעימות
הלב בסוף עונת-השתיקה הרעבה. כזאת
אינאונות מלנכולית מרוב ציפיה מבישה
לשורות אחדות של שיר"
(נתן יונתן, התכתבות סתוית.
ותודה לאודיה)
אני לא חושב שזהו גורל המשוררים. אבל זוהי אפשרות מדומיינת, בכל אופן, אם לא מסוייטת. ולחוששים: אין אני מתהדר בתואר משורר, אולם את התסמינים של המחלה אני לוקח קשה..
תגובות