קבלת הדין
ילד .
-
"ורק אחד אמר: ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לכולם יש חברים כאלה? (אהבתי את ה'שכויח', כמה תגובות מעלי. זה כמו לומר "הועלת לי רבות בקריאת יצירתך, שכן ע"י כך השתחררתי, וכעת אוכל לחזור ללמוד", וכו'.) [ליצירה]
- [ליצירה] שנון ועצוב. איזה שילוב קטלני. :( [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן בעז, אני מבין שיש לך בעיה, אולם עליך להודות שהנושא כבר נידון ונטחן עד דק, וכבר סוכם שיש יותר מאסכולה אחת בנושא השירה העברית. אני ממליץ לך לקרוא את 'עדות קריאה' של אורציון ברתנא, שאני קורא עכשיו, כדי להבין את החלוקה הזו והמשמעות שלה. בכל אופן, ניתן להשתמש במילים עדינות יותר כלפי אנשים אחרים. כך בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס ויוסף: כולם שומעים סיפורים. יש מי שיודע לספר אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] *. בקריאה שניה עולים דברים שלא עלו בקריאה ראשונה. אז בואי נסדר קצת: א. הנסיון יפה וכמעט משכנע. אני חושב שהעוצמות של הרצוא ושוב יותר חזקות, חותכות, שוברות, אבל להרגשתי, ללא שמץ של התנשאות, מי שלא היה בתוך זה לא יצליח לכתוב על זה. כמו שאני לא אצליח לכתוב "עד הסוף" סצינה של... לידה נגיד, או לילה אחרי שמירה או משהו כזה, דבר שלא חוויתי מעולם. מה שעשית, לדעתי, הוא לתת את המקסימום שאפשר של מי שרואה את זה מבחוץ, וזה יפה מאוד. ב. יכול להיות שאני טועה, ובעצם הצלחת לבטא יפה תחושות של בחור (מילה מגעיללללה) בשיעור א', שעדיין לא מודע לעומק החוויה, לסחיפה של שני העולמות, ולכן שניהם אצלו במינון די נמוך. ג. עדיין מרגיז אותי הקטע של ה"טומאה". אם את לא מתכוונת לשתף אותנו, למה את זורקת לנו עצמות יבשות? זה ממית את הטקסט בעיני, לא מחייה אותו. ד. אהבתי מאוד את הקטע שלא שמתי לב אליו בהתחלה: "אולי אני עושה את זה יותר מידי, במקום לחשוב על אחרים. לא משנה.. חושב על עצמי". השנינות של "במקום לחשוב על אחרים, לא משנה", מלשון שוני, הופכת את הטקסט לרב רובדי, וזה מגניב... יפה לך. אני מצליח בלהיות נחמד? (אה, גם: תודה על הפירגון. והוא לא ר"מ שלי, סתם רב בישיבה.) מוסיף אור ללא קלישאות. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה דוגמא ליצירה שהיא דוגמת אתרוג: יש בה טעם ויש בה ריח: [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לממליצה. [ליצירה]
תגובות