קבלת הדין
ילד .
-
"ורק אחד אמר: ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. האמת? אני הכי אוהב את הבמבות הדפוקות. לולו מקום ראשון. אחר כך שאשא. אחר כך פה גדול ופרפר, ביחד. אבל הכי הכי אני אוהב, את במבה "אשר". למה? לא יודע. ככה זה אצלי. אוהב במבות דפוקות. האמת- עזבו, אל תיקנו. אשר במבה חרטא. (הברקה של השבת האחרונה) [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. כל כך רציתי שמישהו ימות. אפילו שאולי. תקוות המלנכולים מתגשמות רק בחיים, כנראה. [ליצירה]
- [ליצירה] *. סוף סוף משהו רגיל לגמרי... בלי פרחים, בלי נשיקות. וואלה, אני כבר מרגיש יותר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] אני שולל זאת באופן מוחלט. לא צריך להיות מטורף ע"מ לכתוב שירים טובים, וגם אם כן, עדיף להיות אדם נורמלי עם חיים ארוכים וטובים, מאשר משורר חולף ביעף עם חיי שגעון. וגם: נתן יונתן היה אדם רגיל זלדה חיה בצניעות איתמר יעוז קסט הוא סבא לנכדים חמודים רחל היתה קיבוצניקית שאהבה שדות וכן הלאה. [ליצירה]
- [ליצירה] *. כבר אמרתי לך: יש ישרים שמלווים אותך לאורך תקופה. וזה אחד מהם. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר טוב, אך אם יורשה לי מעט ביקורת: הסוגריים הופכים את הציניות שבביטוי למקום גלוי מדי, וחבל. החזרה על "הזה" בבית השני, לא עוברת אא"כ "הזה" השני ירד לשורה נפרדת, ויש שימוש מוגזם בבית השלישי בצורה של גוף ראשון רבים, שימוש שמסרבל את הלשון ומעייף. (ואת ההערה בסוף כדאי לשים יותר רחוק, או לפחות להקטין) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] בואי נגיד שזה תיאור עדין ליד מה שאני איחלתי לחבר'ה האלה, כשהייתי בכתה ד'. בסוף נמאס לי ודפקתי לאחד את הצורה.. אבל רק פעם אחת בחיים. יופי של דבר, הסיפור שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אנאווג! ENOUGH אני לא יכול לכתוב יותר תגובות אוהדות. זה פוגע במרקם הציני שלי. אבל: השורות האחרונות מיותרות בעיני. מיץ פטל לא חי באותו שיר עם "נִתְעַרְבֵּל בִּגְבִיעֵי בְּדוֹלַח/ וְהָאוֹר יְשַׁלַּח בָּנוּ זַהֲרוּרִים". מצטער. זה באמת שיר יפה. [ליצירה]
תגובות