[ליצירה]
*.
אני פה.
---
אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת".
זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל...
אני טועה?
<גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.>
---
סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה.
[ליצירה]
מישי
יש לך חוצפה, בחיי.
קודם כל, כתבנו את זה ביחד, תטרחי להכנס לניק החדש שלנו ותראי שזה כתוב שם.
חוצמיזה, אם לא תתחילי להרגע אני מוחק את הר' באחרת והופך את זה ל"מישהי אחת", כותבת ותיקה ויצירתית, שלא מגיע לה קיפוח.
אז תירגעי.
[ליצירה]
פיספסת!
ממך הייתי מצפה ל:
הם
---
ערימה סבוכה של ידיים ורגליים ושיער שטני עם חלקיקי עור קנדי, מרוחים על הרצפה לאורך 13 מטר שזה המרחק שעובר גוף במהירות מסוימת שפוגע בגוף במהירות אחרת...
או משהו בסגנון לפחות... יופי של כתיבה. וגם ידע לא מוסבר בתרבות אמריקאית שאני לא מכיר..
[ליצירה]
*.
הנה עוד מגיב שלא מבין, אבל מזדהה. ומפחד מאוד שיצטרך זמן לעצמו, ולא יוכל לקבל.
---
אני חושב שאפשר לקצר או לשנות את הנוסח טיפה בסוף. קצת חינוכי מדי בעיני. הניסוח, לא המסר.
[ליצירה]
חוץ מלגמור את ההלל על השיר,
רציתי להצביע על ההדרגה המיוחדת במספרים- הירידה משמונה אוחזים במיטה, לארבעה נגנים, לשני ילדים, ולמת נוכח-נעדר (מייצג החידלון והאפס), ושבירת השרשרת הזו בעזיבת הידיים,
פשוט מצמררת.
(רק הערה קטנה- אם המת נישא בידי שמונה "הדורים", אזי יש לכנותם בלשון זכר, והם הופכים לשְׁמוֹנָה, נ' קמוצה)
תגובות