[ליצירה]
*.
למדתי את זה, ומיד אחרי יומיים רצתי לפה עם הספר ביד:
האדם הכואב תמיד
על עוונותיו ועוונות העולם,
צריך הוא תמיד למחול ולסלוח
לעצמו ולעולם כולו,
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד
על ההויה כולה,
ומשמח את המקום
ומשמח את הבריות.
ובתחילה צריך למחול
לעצמו
ואחר כך הוא ממשיך
מחילה כללית
על הכל
וכל הקרוב קרוב קודם
...
ומתגלה כל הטוב
הגנוז בכל,
ובא לברכת אברהם.
שאין דור
שאין בו כמותו.
(ערפילי טוהר, עמ' נג)
זו מתנה ממני, שמקווה שה' יסלח לו על כל אותם האנשים שעלולים לקרוא זאת לא נכון ולבוא לידי טעות.
אבל אולי האנשים שיקראו זאת נכון, יצדיקו את הסיכון.
עולם עולם.
[ליצירה]
פיספסת!
ממך הייתי מצפה ל:
הם
---
ערימה סבוכה של ידיים ורגליים ושיער שטני עם חלקיקי עור קנדי, מרוחים על הרצפה לאורך 13 מטר שזה המרחק שעובר גוף במהירות מסוימת שפוגע בגוף במהירות אחרת...
או משהו בסגנון לפחות... יופי של כתיבה. וגם ידע לא מוסבר בתרבות אמריקאית שאני לא מכיר..
[ליצירה]
ובכן, מספר הערות שיש לקרוא בעדינות:
- התחביר לא ברור בשורה הרביעית. אם נושא השורה השלישית הוא "הרוח", עליו בהחלט אפשר לומר "וימות" (למרות שלא כדאי, כי התייחסת אליו בשורה ראשונה כנקבה), באה מקהלת האתמולים הנקבית וחותכת את הקשר בין הנושא לנשוא.
אי אפשר לקרוא את זה כך, אולי אם תשימי סוגריים, כך:
רוח ים מלוחה כרסמה בי
את שכבות הכורכר החמות –
(מקהלת אתמולים פתאומית
שוב אספה השרב,)
וימות.
- הביטוי עבודת אלולים:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=14235&code=980
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=7477&code=550
תגובות