[ליצירה]
משום מה יש לי הרגשה מתנחלית לא נעימה של פרובוקציה שמאלנית.
האמנם הטיפשות כה פשתה בקרב מחננו?
כל היוצר והיצירה נראים כמו מניפולציה. אולי זה לא נעים לראות יוצר שבור, אבל זה בתנאי שהוא יוצר.
סלחו לי על שאט הנפש.
[ליצירה]
תת הכרה-
במובן מסוים, את השיר הזה יכול לכתוב רק מי שיש לו אלוהים.
ואם כבר: יותר מדי מינימליזם עושה שיר רזה, וחשוב להזהר.
הגבול הדק, כבר נכתב איפשהו?
[ליצירה]
נמאס לשתוק אותך ואי אפשר אחרת.
ואי אפשר יותר להתחכם ולחרוז ולמצוא פואנטות ולחנך.
כי יש דברים שמולם מילים לא יועילו- השתמשו כבר במילים שלך למשהו הרבה יותר נשגב. עזוב, אל תדבר, שב בצד על מזרון האבלים, תתבונן, תכיל בתוכך, ולך עם זה אל החוץ, אל הרחוב, לדכא בעיניך, עד עפר, את ההמולה המצטחקת הזו, שפתאום כל כך תפלה.
[ליצירה]
הא-להים שלך מתנהג כמו סופרסטאר, מתחכם ומתנשא, ובאופן כללי לא כל כך נעים להיות איתו. לא הייתי רוצה מאהב כזה. יותר אנס פוטנציאלי.
לא כך הייתי מפרש יראה ואהבה.
[ליצירה]
*.
האמנם שירים עד כאן?
שירה היא לא מקצוע וגם לא קורס באוניברסיטה.
שירה היא לא משחק ולא תפילה ולא טיול.
שירה היא לא מכה ולא צליל ולא תנועה.
שירה היא לא כיוון ולא מגמה ולא אידיאל.
שירה היא לא צינור ולא צדיק
ולא בורא.
שירה היא לא אלוהים.
אבל השירה היא שלך ורק שלך ורק את, והיא חזקה כמוך ופחות ממך וגם קצת יותר, ושירה היא העונג שלך והחופש שלך והיופי שלך והשקיעה והזריחה.
את לא יכולה לעזוב את השירה, מית. גם לא כדאי לך לנסות.
חושב עליכם. אנסה לבוא.
תגובות