[ליצירה]
נמאס להבליג.
תקשיבו חבר'ה, לא נעים לי להרוס את המסיבה, אבל זה פשוט על הפנים.
ואני כבר לא מדבר על השפה הרדודה והביטויים שלא מתאימים ולא מכבדים את האתר, אלא פשוט על הרמה.
מי שמני שופט? אף אחד. אני רק מביע את דעתי.
מצטער.
(והדברים אמורים לא רק לגבי יצירה זו, אלא כלפי הסידרה האחרונה, כולל "חושים" ועוד)
[ליצירה]
קודם כל, יופי שאת פה.
שנית, אהבתי את השיר ואת האינטימיות והצניעות שנכרכות בו, אבל דעתי היא שצריך להדק אותו.
הערפול בבית הראשון, מה היא הקופסה, מה רקום עליה, הזהות בינה לבין המפה הנרקמת, יצרו, אצלי לפחות, בלבול ולא עושר.
כדי להבהיר את כוונתי אשאל כך: מה רקום על המפה, חלומותיכם הישנים, או החלומות שלך לבד? אי אפשר להבין את זה מהשיר.
גם לא הבנתי למה לתלוש חוטים ממפה כל כך יפה... אבל הסוף יפה.
:)
[ליצירה]
אין לי מושג איזה מספר וכגם לא כל כך מעניין.
אמנם נעדרתי מכאן זה שנים
אך יש שרשורים שאינם מתיישנים
ולמרות שעזבתי מירב כילדה
(וממזר גם הוא לא ענק לידה),
הנני זוכר איך גערתי בנער
שיפסיק לחפש בחורות בכל שער
ובפרט כשאביה עודו מתפרנס
(במידה ועוד לא ביקרו הכונס)
מכתיבת שירים חרוזים לתינוקות
על בלינצ'ס, פלאפל ושאר ירקות.
מה יהיה, רבותי, עד מתי ממשיכים
לדון עד-אין-קץ בעסקי שידוכים?
אולי תרצו, לשם הצידקות
לדון עוד פעם ב'בעיות רווקות'
(כדי שכל אם לילד תוכל להביע
דעה מתפלצת מרוב זעזוע
על כך שהנוער בררן וגאה
ובכלל, רף האלימות גם גואה
שלא לדבר על סמים, בתי ספר,
מצב כללכלי, בעיות קו התפר,
שכולם נגרמים, בלי יוצא מן הכלל
מכך שהבחור לא יוצא עם הכלל)
קדימה, אחים, את השיחה הטו
וראו איך כולם את פיהם יפתחו
אם צריך להשמיץ- כולם מעיזים
בשביל זה יכתבו אפילו בחרוזים
רק אנא מכם- שנו נושא,
כי כמו שאמרתי- אתם קרבים לפאסה.
תגובות