[ליצירה]
מכירים את התלמיד שמגיע בעשר דקות האחרונות של השיעור?
טל.
זה כתוב יפיפה. אין לי מושג מאיפה את מצליחה לדלות את כל המילים האלה, את כל התיאורים המהממים והרעיונות הפנטסטיים. התאוריות הזו דומה בעיני לאור גדול: היא יכולה להאיר חשכה כנר, היא יכולה להאיר אולם ואף עולם מלא כמו השמש, ובבואה בכמות גדולה מדי, היא מסנוורת, שורפת, מכלה.
אני מסכים עם מעט מהביקורת של אסף, שעל מנת שהיצירה תהיה מחודדת יותר, צריך להמעיט בתיאורים ובשפה גבוהה ולשייף את העלילה והמעברים (חלוקה ברורה לפרקים גם היתה מקלה על הקורא, לדעתי), אבל אני מוריד את הכובע בפני היכולת ליצור עולם שלם של מציאות בהבל עט.
ולכל החברים:
אנא, אל תשוו יוצרים אחרים ליצירותי. אין בכך כבוד לא לי ולא להם.
וקטנה לאסף: השאלה הגדולה תמיד, בכל מקום, בין אם זה סמינריון או שיחת רעים או שיחת מוסר או שיחה אישית בין מורה לתלמיד, איננה מה אתה אומר, אלא איך אתה אומר את הדבר, מתוך איזו תחושה נפשית.
אף אחד לא מזלזל בך, אסף, אבל כבוד הוא ענין שמקבלים, ולא שלוקחים בכח.
רעך נחום.
[ליצירה]
*.
קודם כל, תודה לכל המגיבים.
שנית: מישהו מוכן להסביר לי את הקשר לרחל המשוררת? כנראה שפיספסתי משהו...
ועוד: "אומרים ישנה ארץ" הוא שיר של טשרניחובסקי.
ההשאלה היחידה בשיר, מבחינתי, היא מביאליק: "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות".
טעיתי איפהשהו?
[ליצירה]
קודם כל, יופי שאת פה.
שנית, אהבתי את השיר ואת האינטימיות והצניעות שנכרכות בו, אבל דעתי היא שצריך להדק אותו.
הערפול בבית הראשון, מה היא הקופסה, מה רקום עליה, הזהות בינה לבין המפה הנרקמת, יצרו, אצלי לפחות, בלבול ולא עושר.
כדי להבהיר את כוונתי אשאל כך: מה רקום על המפה, חלומותיכם הישנים, או החלומות שלך לבד? אי אפשר להבין את זה מהשיר.
גם לא הבנתי למה לתלוש חוטים ממפה כל כך יפה... אבל הסוף יפה.
:)
[ליצירה]
*.
קודם כל- זה טוב מאוד.
עכשיו-
"לטמא פה את הקדושה כשאני ככה"- איך בדיוק? בזה שאתה מנגן בחדר? לא נראה לי.
אם תוכל לפרט ע"מ שנוכל להזדהות..
"כמו שהרב כותב"- הרב זצ"ל? מאיפה הידע הנרחב (והכינוי המתחסד) אם אתה כל היום מנגן בחדר?
דבר אחרון: אם אתה מנגן בגיטרה, גם בחלומות שלך יש סולמות....
יפה יפה. עלי והצליחי.
תגובות