[ליצירה]
הכל מתחבר, הא?
הנושא מעניין, הכתיבה טובה. יש לי כמה הערות.
קודם כל, יש קפיצה מבלבלת בין הזהויות. כאילו, כשאתה עולה לטרמפ אני לא בטוח מי עולה, קל וחומר כשאתה מגיע לישיבה. אולי זה עדיין החרדי.
כמו"כ "נכנסת" לדמות אחרת רק פעם אחת בסיפור. אולי כדאי להכנס גם לעיניים של דליה.
וגם: הנושא משתנה. מראיית השונה בתחילת הסיפור, למנטרה של "הידידה שמתחתנת" "האקסית שהשתנתה", ועוד. כדאי למקד.
שתמצא, סגריר. שתמצא.
[ליצירה]
כמה שאת עושה את זה טוב במיתולוגיה יוונית,
את עושה את זה פי אלף בתנ"ך, להבדיל.
כמה מחמאות אפשר לתת ליוצרת אחת שהיא כל כך צעירה. זה כבר אחרי גבול הלגיטימי.
[ליצירה]
*.
למדתי את זה, ומיד אחרי יומיים רצתי לפה עם הספר ביד:
האדם הכואב תמיד
על עוונותיו ועוונות העולם,
צריך הוא תמיד למחול ולסלוח
לעצמו ולעולם כולו,
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד
על ההויה כולה,
ומשמח את המקום
ומשמח את הבריות.
ובתחילה צריך למחול
לעצמו
ואחר כך הוא ממשיך
מחילה כללית
על הכל
וכל הקרוב קרוב קודם
...
ומתגלה כל הטוב
הגנוז בכל,
ובא לברכת אברהם.
שאין דור
שאין בו כמותו.
(ערפילי טוהר, עמ' נג)
זו מתנה ממני, שמקווה שה' יסלח לו על כל אותם האנשים שעלולים לקרוא זאת לא נכון ולבוא לידי טעות.
אבל אולי האנשים שיקראו זאת נכון, יצדיקו את הסיכון.
עולם עולם.
תגובות