[ליצירה]
*.
אחי אחי. האם ראוי כך לגלות סודות נסתרים?
גם אני תוהה עד היכן מגיע גבול הגילוי.
האמנם אנו דנים אותו ולא הוא דן עצמו? (ליקו"מ איפשהו)
על כל פנים, אני כאן, יותר ויותר עם כל שיר.
[ליצירה]
בעיני, הסיפור לא אמין.
(אני יודע שזה לא דבר יפה לומר על החיים של מישהו, במידה ואכן הדברים קרו, אבל ישנן רק שלוש אפשרויות להבין זאת: או שהם לא קרו, או שהם לא קרו כך, אלא בפרספקטיבה הצרה של הכותב, או שמשהו ביחסים של הכותב עם אנשים, מביא אותו למקומות גרועים מאוד. וזה כבר מצריך טיפול שורש)
יש דברים שצריך לגעת בהם בזהירות, ופה זה לא נעשה. בתור מי שבא מבפנים בעולם הישיבות, משפט כמו: ""לא, זה לא זה. אין לי חברים פה ואני לא מרגיש טוב באופן כללי. אני לא מוצא את עצמי."
לעולם, פשוט לעולם, לא יביא לתגובה כמו:
"אהה". הוא הנהן בראשו כשוקל את מלותיו בזהירות. "זה הגיע עד ל… הוצאת זרע?"
זה פשוט קישקוש. מזכיר קצת את הספר של אלבוים "זמן אלול", שמציג את הנושא המיני כחזות הכל בישיבות. לא הוגן, לא מציאותי.
[ליצירה]
*.
כולי מלא הערכה לעריכה, ואני מקווה שאורךָ יעלה ארוכה עוד לפני הארוחה הארוכה אך ערוכה, של היום בקרב המשפחה.
(אולי תקפוץ לקנות באורחה רכיכה שרוחהּ עוד לא רוככה, בטוב ליבך ונשמתך?)
תגובות