[ליצירה]
דימוי מעניין, אבל לדעתי אולי קצת יהיר (במיוחד ה"לשאת את כתרי בגאוה/ להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)" (ומה עםהוד יסוד ומלכות?)
אבל בסה"כ מענין ועשוי טוב
[ליצירה]
ממש לא מדובר כאן על קריאה בתורה במובן הפלכי של העניין. הקריאה בתורה באה להעביר משהו שנובע מתוך הצורה הפלכית להסתכלות על עניין הקריאה בתורה. זה רק כלי, לא הנושא.
ולכן, הניתוחים לא קולעים...
תנחשו שוב...
[ליצירה]
למה את מחפשת בטחון חיצוני למי שאת? חפשי את הבטחון בעצמך. יש לך קול משלך והוא ישפיע לא כשהוא יקבל פידבק חיובי מהחברה, הוא ישפיע כשיהיה לו צבע אמיתי משלו, צבע שיש רק לך.
שם לא יהיה צורך ב"אמן" של כולם, שם את תאמרי להם על מה לומר את ה "אמן" ומה הנכון והטוב ביותר לעשות. שם לא יהיה לך הרצון באותן נשקות של אישור, הן יבואו מעצמן...
בכולופן, שיר מקסים
ולמקרה שהתיימרתי, - "אופס!".
[ליצירה]
למאיר פרידמן
דבר המשוררת שכרגע ראתה את התגובה...
הרבה יש בתגובה של כנפי שחר ולא רק.
העולם שלנו מנוסח באופן אפוריסטי שכזה. כל דבר הוא ביטוי, או כלל, או דימוי או שיבוש של אחד מהנ"ל. כשאומרים לא לחצות את הכביש אז מתכוונים לא לחצות את הכביש. כשאני אומרת 'אין לחצות...' אני בעצם אומרת שישנה סתירה פנימית בתוך הכלל הזה. אין (בניקוד צירה) זה משהו שאסור לעשותו, אסור להפריח פעולה חדשה לחלל, כך שפעולה זו תהיה פוטנציאל בלבד ולא מימוש. האין (בניקוד פתח), על פי תפיסתי הוא כמו האין בניקוד צירה. אם כל כך מפחדים ממה שאין, למה לא ללכת לשם. אם הוא לא נמצא אז גם אי אפשר להיפגע ממנו והוא לא משתלט, הוא לא מסוגל לממש פוטנציאל כי הוא כלום.
הטענה שלי היא שגם באין (בפתח) קיים יש. היש הזה מוסתר מאיתנו ע"י החברה, הקולקטיב המסויים שאני חיים בתוכו ואשר מפחד שמא אינדבדואל מתוכו יגלה את היש שבאין (בפתח).
כל חברה והיש והאין שלה. ולכן, פעמים רבות, שאלות המופנות מכוון היש אל כוון האין (בפתח), נותרות באוויר, ממלאות חלל מסויים, אך נותרות ללא תשובה ממשית.
התחושה הזו של להישאר עם שאלה שאתה שואל באוויר, ללא שום תשובה ממשית מלבד פחדים, איומים או תשובה מתחמקות, זו תחושה שגורמת לך להרגיש כאילו אתה בעצמך שום דבר ואתה לא קיים באמת, אתה סתם.
וזהו הסברי המנוסח בסרבול רב ובאורך מחפיר.
מקווה שעזרתי...
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
האדם הזה, שהוא לא אחי מבחינה ביולוגית,
פשוט נטש אותי.
כמו שיש תינוקות נטושים, אז אני אחות-לא-ביולוגית נטושה.
תודה על המחמאה. מזל שיש צרות בחיים, אחרת, על מה היה מהווה לי השראה לכתיבה אמיתית, כואבת וחושפנית כל כך...
[ליצירה]
אוי באמת, לא משנה גמלו יקירי, אני יודעת שכל מה שהעליתי הוא כבר נדוש כו'. אבל מישהו היה צריך להעלות את זה (ואני מקווה שהעליתי את זה בתימצות שלא עושה עוול לטיעונים) לשם הדיון.
ודווקא עלי לומר ש"לא הכל שחור ולבן"?
כנראה שלא הבנת את מה שאני מדברת עליו!
כנראה שבשבילך כל הפוסט וכו' כו' נדוש, אך לא מובן,
כי כל עניין הפוסטמודרניזם הוא שאין אמת אחת! זה פלורליזם, דרלינג, לתת לגיטימציה לדעות שונות ולא לפסול אותן מהבעתן מלכתחילה וכו' וכו' וכו'...
(ועצה קטנה: לפני שאתה תוקף עמדה, תבין אותה עד הסוף.)
בכל מקרה, רק טוב, ממני, ה 'ילדותית'.
ועדי:
יש הבדל בין עריכה של אתר אינטרנט לזה של עיתון בית ספר באשר הוא.
(אם את לא זוכרת את הטענות שלי בעד עריכה בעיתון בית ספר, את מוזמנת לפנות אליי, אני בספריה בד"כ...)
[ליצירה]
אף אחד לא משקר כאן. דווקא כאן . כל אחד פורק את רגשותיו בדרך שהוא מוצא לנכון לפורקם. (וראו ערך : פוסט מודרניזם).
ואף אחד כאן לא אמר שמה שיש בשיר זה האידיאל מבחינת התורה. אנחנו לא התורה. אנחנו, לטוב ולרע, חיצוניים לתורה ולכן יש את הזכות למי שהוא רוצה לאמר מה שהוא רוצה כי הוא לא התורה!
כל אחד בוחר אם ללכת לפי דברי התורה וכו', אבל זה לא סותר שנעלה כאן יצירה שהיא לאו דווקא הולכת בכיוון חד סטרי עם התורה. זה שיר שמבטא קונפליקט שהוא באמת עמוק עם התורה וזה טוב להעלות יצירות כאלו, דווקא משום שיש אנשים שטוענים שכל דעה שמעלה לנו משהו ששנוי במחלוקת פנימית בתוך נפשו עם דברי התורה, היא שקר , יש צורך לכתוב את זה.
וכמו שאמרתי קודם, לכולנו יש קונפליקטים פנימיים בנוגע לדברי התורה, רק שמישהו בחר לשתף אותנו בזה, על אף שאנו לפעמים משקרים לעצמינו שאנחנו מסכימים במאה אחוז עם הכל בלב שלם. לפחות לותנת לא משקרת לעצמה בקשר לזה.
[ליצירה]
דיברתי ואף ראיינתי במסגרת כתבת חוץ עם הראפר הערבי תאמר נאפר (ההוא מלוד) וההמנון האלטרנטיבי שלו להמנון של מדינת ישראל, דומה במפתיע לשלך בעקרונותיו.
תמהני אדון ירושלמי האם העובדה שאתה מעם שמי, כלומר, העם היהודי, משפיעה במקצת על חייך? כי אצל הראפר הנ"ל, שבא גם הוא מעם שמי, העם הערבי-פלסטיני, זהו אחד מהדברים שיותר משפיעים על מהלך חייו כמו גם על תוכן יצירתו המוסיקלית אשר שיבחה בעבר מתאבדים באוטובוסים.
לא נראה לי שאתה מעוניין לתת לאדם שכזה את החופש לעשות מעשים שכאלו ולכן, אנא שקול מחדש את ההמנון החדש שלך, הוא לא מציאותי, לעולם לא יהיה.
(ואולי עדיף שכך...)
[ליצירה]
אני לא רוצה להשמע מטיפה או מורתית מדי, אבל ילד, שתדע לך, סגריות זה לא טוב. יותר מזה, זה מאוד רע!
אם מה שכתבת הוא עליך, אז בבקשה תפסיק, ההשלכות של עישון הן לטווח ארוך והן לא טובות...
(נורא דורש לצטט את ונשמרתם וכו' אבל אני חושבת שאתה יודע את זה בעצמך...).
חוץ מזה, כתוב מצוין.
ופאנצ'ליין זו בעצם (בתרגום חופשי) שורת מחץ. שורה שכל הקטע בנוי למענה, בד"כ היא מופיעה בסוף, כמו בקטע הזה.