[ליצירה]
דימוי מעניין, אבל לדעתי אולי קצת יהיר (במיוחד ה"לשאת את כתרי בגאוה/ להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)" (ומה עםהוד יסוד ומלכות?)
אבל בסה"כ מענין ועשוי טוב
[ליצירה]
ממש לא מדובר כאן על קריאה בתורה במובן הפלכי של העניין. הקריאה בתורה באה להעביר משהו שנובע מתוך הצורה הפלכית להסתכלות על עניין הקריאה בתורה. זה רק כלי, לא הנושא.
ולכן, הניתוחים לא קולעים...
תנחשו שוב...
[ליצירה]
למה את מחפשת בטחון חיצוני למי שאת? חפשי את הבטחון בעצמך. יש לך קול משלך והוא ישפיע לא כשהוא יקבל פידבק חיובי מהחברה, הוא ישפיע כשיהיה לו צבע אמיתי משלו, צבע שיש רק לך.
שם לא יהיה צורך ב"אמן" של כולם, שם את תאמרי להם על מה לומר את ה "אמן" ומה הנכון והטוב ביותר לעשות. שם לא יהיה לך הרצון באותן נשקות של אישור, הן יבואו מעצמן...
בכולופן, שיר מקסים
ולמקרה שהתיימרתי, - "אופס!".
[ליצירה]
למאיר פרידמן
דבר המשוררת שכרגע ראתה את התגובה...
הרבה יש בתגובה של כנפי שחר ולא רק.
העולם שלנו מנוסח באופן אפוריסטי שכזה. כל דבר הוא ביטוי, או כלל, או דימוי או שיבוש של אחד מהנ"ל. כשאומרים לא לחצות את הכביש אז מתכוונים לא לחצות את הכביש. כשאני אומרת 'אין לחצות...' אני בעצם אומרת שישנה סתירה פנימית בתוך הכלל הזה. אין (בניקוד צירה) זה משהו שאסור לעשותו, אסור להפריח פעולה חדשה לחלל, כך שפעולה זו תהיה פוטנציאל בלבד ולא מימוש. האין (בניקוד פתח), על פי תפיסתי הוא כמו האין בניקוד צירה. אם כל כך מפחדים ממה שאין, למה לא ללכת לשם. אם הוא לא נמצא אז גם אי אפשר להיפגע ממנו והוא לא משתלט, הוא לא מסוגל לממש פוטנציאל כי הוא כלום.
הטענה שלי היא שגם באין (בפתח) קיים יש. היש הזה מוסתר מאיתנו ע"י החברה, הקולקטיב המסויים שאני חיים בתוכו ואשר מפחד שמא אינדבדואל מתוכו יגלה את היש שבאין (בפתח).
כל חברה והיש והאין שלה. ולכן, פעמים רבות, שאלות המופנות מכוון היש אל כוון האין (בפתח), נותרות באוויר, ממלאות חלל מסויים, אך נותרות ללא תשובה ממשית.
התחושה הזו של להישאר עם שאלה שאתה שואל באוויר, ללא שום תשובה ממשית מלבד פחדים, איומים או תשובה מתחמקות, זו תחושה שגורמת לך להרגיש כאילו אתה בעצמך שום דבר ואתה לא קיים באמת, אתה סתם.
וזהו הסברי המנוסח בסרבול רב ובאורך מחפיר.
מקווה שעזרתי...
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
האדם הזה, שהוא לא אחי מבחינה ביולוגית,
פשוט נטש אותי.
כמו שיש תינוקות נטושים, אז אני אחות-לא-ביולוגית נטושה.
תודה על המחמאה. מזל שיש צרות בחיים, אחרת, על מה היה מהווה לי השראה לכתיבה אמיתית, כואבת וחושפנית כל כך...
[ליצירה]
ובכן, רבותי היקרים, לא אלאה אתכם בהבאת ציטטות למינהן, אז סליחה מראש על חוסר התשובה האקדמית.
שאלה: מה האל רוצה? תשובה: שנקיים מצוות? שנהיה אנשים טובים? שנממש את הפוטנציאל הגלום בנו על כל צדדיו או שנדע להשתלט עליו ונממש רק את רצון האל?
ונניח שאין בחירה חופשית מוחלטת, כדעת הרודף, אז לשם מה הומצא החטא ועל ידי מי הוא הומצא?
אם על ידי האל, אזי למה מעניש את האדם על לא עוול בכפיו, הווה אומר לא תשים מכשול לפני עוור ויותר מכך, להעמיד את האדם בסיטואציה שבה הוא כמעט בטוח יחטא, או יותר נכון, יעבור על דבר האל? ואם עבר ולא עמד בפיתוי, כלומר מימש את הפוטנציאל הגלום בו וחטא לפני האל, למה להענישו אם ניתנו לו התכונות מידי האל עצמו?! ויותר מכך, למה להעניש את האדם אם הייתה תוכנית האל?! כלומר: ידוע היה לפני האל שיחטא האדם, אז למה בכלל לחיות אם כל צעד ושעל שלנו ידועים מראש, כלומר: האדם הוא מריונטה (בובה על חוטים) ולא משנה מה יורו לו, אם זו התורה או הקוראן, הרי מעשיו ידועים מראש! לשם מה ניתנה התורה אם כן , אם מה שיעשה בעקבותה הוא ידוע? האם התורה היא אלמנט קישוטי לחיי האדם? כי לא משנה מה האדם יעשה הרי ידועה מראש בחירתו, כלומר, אי בחירתו.
אזי אין משמעות לחיים כי החיים הם אשליה של חיות האדם. ודבר זה תלוי בהרבה במשמעות החיים ונראה לי שמשמעות החיים נובעת מערבול של רצון אישי-פרטי של האדם ושל רצון האל. ולפני הטענה שאין בחירה לאדם, הרי משמעות האדם היא למען האל עצמו ואין קיומו בר קיימא רק מעצם קיומו הפיזי, כלומר, קיומו הוא לשם קיומו כי כך רצה האל וזו משמעותו. לא לעבוד את האל, לא להתפלל אליו, אלא רק להיות קיים כי כך האל רצה.
ואם תאמר שהחטא הוא יצירתו של האדם, הרי שניתנו לו יכולות מאת האל ליצור אותו, כלומר: האל ידע שכך יהיה ובעצם האדם הוא תוצר שיצר עבור האל את החטא, כלומר האל ברא את החטא, בהנחה שאין בחירה חופשית של האדם, הרי דבר זה הוא חלק מהתוכנית הכללית של האל ואין לאדם אפשרות ליצור את הטבע במשמעותו הכוללת (לדג': פלאפון ועוד פלאי טכנולוגיה למנהם), כי הוא טבע שידוע שיווצר כי נתנו הכלים לכך בידי האדם וידוע היה שייצור דבר זה,שהרי לא מבחירתו היא אם ליצור או לא.
אני מסרבת לחיות בידיעה שכל מעשי קבועים מראש. יכול להיות שמעשי ידועים, אבל הם לא קבועים מראש. יש לי תוכנית כללית שנעשתה מידי האל לגבי ולגבי העולם. זו כבר בחירתו של האדם אם לקיימה או שלא לקיימה. כי אם אין בחירה חופשית הרי שאין משמעות לתוכנית הכללית כי היא מציאות בפוטנציאל שתמיד ימומש, כלומר הכל ידוע וגלוי וקבוע.
אני רוצה להאמין שאני יכולה להשתנות לא בגלל שזו התוכנית אלא בגלל שאני מסוגלת להשתנות. כלומר, אני משתמשת בפוטנציאל הגלום בי באופן חופשי, גם כלפי עצמי והחברה או 'הטבע' וגם כלפי האל. ואני אכן מאמינה.
אם ידועה תפילתי מראש והיא קבועה מראש ולא משנה מה אעשה גם ידוע אם היא תתקבל או לא, מה המשמעות של תפילתי? למלא וי ליד רשימת התוכניות?
אני מאמינה שיש כח השפעה לתפילות מכוון שהן לא קבועות מראש! הרי אם תפילה ידועה מראש אין צורך להתפלל יותר מהצורך לומר את המילים של התפילה. הווה אומר: אני מתפללת כי אני מעוניינת בכך, כי אני רוצה בכך, כי אני מחוייבת לכך עקב התחייבות שאני לקחתי על עצמי, לא שמישהו אמר "נעים מאוד טל, את עושה ככה וככה וזהו. אין משמעות מעבר להיותך יצור פועל בהוראת האל", אלא מכוון שאני טל ואני בעלת הבחירה אם להתפלל או לא ואיך להתפלל (במובן העמוק יותר, כלומר הכוונה כי הרי אני לקחתי על עצמי התחייבות למילים).
רדף יקר, לעניות דעתי, הרי אין משמעות להיותי (באופן פרטיקולרי וספציפי במובן של יצור פועל מכנית ש'הונחת' לעולם) אם איםן בחירה חופשית, כי הרי אם איני יכולה להיות דבר שהוא מעבר לפוטנציאל הנתון בידי, הרי אני בובה ולא יותר.
ואני עם כל הכבוד, לא רוצה להיות בובה ואני בהחלט לא בובה.
וסליחה על ההוכחה הרגשנית יותר מלוגית, כי בנושאים כאלו הגובלים בנושאים אמוניים ואף חופפים להם, אני מאוד מאמינה ברגש.
[ליצירה]
הבהרות למיניהן:
א. אני לא בזה לקונפורמיזם וכו'. אני מקבלת את הסטטוס קוו כדעה, כמו כל דעה אחרת. אבל עם זו, קשה לי להסכים. (תחפשו במילון את המושג 'פלורליזם' ואז זה יהיה יותר מובן...)
ב. בניגוד לנשמת אני חושבת שאי עשיה, או יותר נכון, התמודדות בצורת שאלה או החלטה אמיצה לשנות, זה לא חילול ה'. לדעתי חילול ה' זה לפצוח במעגל האשמות אבסורדיות כלפי אנשים שלא מקיימים בדיוק את מה שאומרים להם מפני שהם חולקים על כך באופן עקרוני/רוחני/פנימי, לאו דווקא מסיבות פרקטיות/חוסר חשק/זלזול וכו'.
אף אחד לא אוהב כש 'מתערבים' לו במסורת. זה מובן בהחלט. אך יש לזכור כי היהדות בראש ובראשונה, לדעתי לפחות, היא רוח מסויימת שמקויימת ע"י בחירה של אנשים לקיימה באורח חיים מסויים.
ישנן קבוצות חרדיות שאף יאמרו שהשתתפות בפעולת בנ"ע מעורבת זהו חילול ה'.
כלומר: ע"פ המשוואה הלא השוואתית הזו שמבוססת על הרבה סטריאוטיפים,( אולי שגויים?!), נשמת לעומתי היא חרדית לצורך העניין.
ג. הרבה מהדברים שאני לכאורה מחללת את ה' באי עשייתם הם דברים שלא מסתדרים עם עקרונות אחרים שלי כדוגמת פמיניזם (לא במובן של גברים ונשים הם בדיוק אותו הדבר, אלא יותר כשוויון זכויות והכרה בכך שגברים ונשים הם לא בדיוק אותו הדבר, אך מסוגלים לפעמים לאותם דברים למרות הפער הפיזי/נפשי וכו', ולשניהם מגיע לפחות הזדמנות שווה להוכיח את עצמם.).
כיסוי ראש לנשים אחרי החתונה לדג', זה דבר שמתנגש עם עקרונותיי הפמיניסטים. וזה (התנגשות הערכים), יכול להרחיק לכת לדוגמאות בנושא 'קול באשה' או בנושאי לימוד גמרא לבנות, ספירת נשים כמניין, קריאה בתורה וכו'.
ד. הקיצור, חילול ה' הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין. לדעתי עצם הדיון, עצם השאלה, עצם הרצון להביע את עצמי בתוך היהדות ועם זאת לשמור על יהדותי, זה קידוש ה'. אין כאן רצון ילדותי למרוד בערכים שעליהם גודלתי (די טוב האמת...). יש כאן רצון לפתח, להרגיש שייכות אמיתי ולא רק מפני שזוהי 'הדוגמה' (השאלה ממושג נוצרי -קתולי לצורך העניין. ניקוד של זה- חולם בו'). יש אנשים שיקראו לזה 'להתחבר'.
וכן, לפעמים יש צורך ללכת כביכול נגד המערכת כדי שבסופו של דבר תהיה חלק ממנה באופן עמוק, באמת מתוך הסכמה ולא מתוך כפייה של החברה.
ה. נראה לי שהנקודה הובנה. אם לא, אז חבל... (ואתם מוזמנים לפנות אליי, בכיף.)
[ליצירה]
אף אחד לא משקר כאן. דווקא כאן . כל אחד פורק את רגשותיו בדרך שהוא מוצא לנכון לפורקם. (וראו ערך : פוסט מודרניזם).
ואף אחד כאן לא אמר שמה שיש בשיר זה האידיאל מבחינת התורה. אנחנו לא התורה. אנחנו, לטוב ולרע, חיצוניים לתורה ולכן יש את הזכות למי שהוא רוצה לאמר מה שהוא רוצה כי הוא לא התורה!
כל אחד בוחר אם ללכת לפי דברי התורה וכו', אבל זה לא סותר שנעלה כאן יצירה שהיא לאו דווקא הולכת בכיוון חד סטרי עם התורה. זה שיר שמבטא קונפליקט שהוא באמת עמוק עם התורה וזה טוב להעלות יצירות כאלו, דווקא משום שיש אנשים שטוענים שכל דעה שמעלה לנו משהו ששנוי במחלוקת פנימית בתוך נפשו עם דברי התורה, היא שקר , יש צורך לכתוב את זה.
וכמו שאמרתי קודם, לכולנו יש קונפליקטים פנימיים בנוגע לדברי התורה, רק שמישהו בחר לשתף אותנו בזה, על אף שאנו לפעמים משקרים לעצמינו שאנחנו מסכימים במאה אחוז עם הכל בלב שלם. לפחות לותנת לא משקרת לעצמה בקשר לזה.
[ליצירה]
לומשנה גמלו - לעניות דעתי מה שטוב באתר הזה הוא שאין עריכה תוכנית על פי קריטריונים של 'איכות' - חוץ מתוכן שהובהר מראש שלא נכנס לאתר.
כלומר: אף אחד כאן לא מתיימר להיקרא מבקר אומנות מדופלם, לא בשירה, סיפורת, צילום, ציור וכו'. ולכן כל העלאת יצירה כאן היא ממש בי"ס לאומנות!!! דווקא שאנשים באים בביקורת בונה אובייקטיבית מכל פוזה אקדמית של כותב בעיתון סופשבוע, אז לומדים מההערות שלא נאמרות בהתנשאות ולדעתי, כך לומדים הרבה יותר טוב, כשזה בא מתוך רצון לעזור, לשתף, להעיר לשם העזרה ולא לשם ההערה.
(גם נורא בא לי לדבר על פוסטמודרניזם , אבל נראה לי שזה קצת שחוק וידוע מראש, אז תנהלו את הדיון הידוע גם מבלי שאני אכתוב את פרטיו המלאים והנדושים כל כך בזמן האחרון).
ועוד משהו, אני מציעה שאם חשוב ל-לא משנה גמלו עריכה באתר, שיציע קריטריונים איפיוניים ברורים ל'איכות' בכל קטגוריה שנמצאת באתר. בהצלחה ילד...
(אני מקווה שלא תצליח...)
[ליצירה]
לא נעים לי להפר את האופוריה ששוררת בהרהורך, אבל, יש דברים שהם ממש לא בשליטה וגם אם יש דברים שהם כן, לא תמיד הכל לטובה.
תכל'ס, תלוי בהגדרות של 'שליטה' ו'דברים שקורים לטובה'.