אני יודע מה עשית בפרק האחרון. פרק 1: הקדמה. הוא ישב לו בחדרו, ושיחק במחשב. הוא היה גבוה ורזה, עם שיער כתום ועיניים בצבע סגול בקבוק. לפתע הוא שמע צפצוף טלפון. הוא הרים את השפופרת. "אני יודע מה עשית בפרק האחרון." "תוכיח." "שיחקת תופסת עם גיא, אבי, והזבוב שלך, יורי. פתאום הגעת לאנטרקטיקה. הלכת לישון, והתעוררת על מאדים. פגשת את גיא, אבי ויורי, ואז חטף אתכם עב"ם. בתוך העב"ם פגשתם את בני גורן, והוא סיפר לכם שהוא עומד להשתלט על העולם בעזרת ספרים עם מסרים תת הכרתיים. אז חזרתם אחורה בזמן וגרמתם לו מוות בזדון." "לא, זה לא אני, זה אחד בשם נחום. מספר הטלפון שלו הוא 555-5555." "אה… טוב, אז מה אתה עשית בפרק האחרון?" "שום דבר מיוחד, סתם הפחדתי כמה נערות למוות, סיפרתי להן שאני יודע שהן הרגו מישהו בקיץ האחרון, הדברים הרגילים." "טוב, נו. לא משנה, בי." הוא ישב לו בחדרו, וצפה בטלוויזיה. הוא היה נמוך ושמנמן, עם שיער שחור ועיניים בצבע ירוק בקבוק. לפתע הוא שמע צפצוף טלפון. הוא הרים את השפופרת. "אני יודע מה עשית בפרק האחרון." הוא הניח את השפופרת. הבעת אימה הופיעה על פניו. פרק 2: לוציפר. הטלפון צפצף עוד פעם. זה היה גיא. "הוא יודע מה עשינו בפרק האחרון." "צריך להיפגש." "איפה?" "בבית של אבי." "מתי?" "ברבע לחמש וחצי." "טוב." "תודיע ליורי." "תודיע לאבי." נחום ויורי יצאו מהבית והתחילו ללכת. לאחר זמן מה הם הסתובבו, והתחילו ללכת לכיוון ביתו של אבי. הם הגיעו יחד עם גיא. הם נכנסו לבית. "טוב שנזכרתם להגיע." "ידעתי ששכחתי משהו." "הוא יודע מה עשינו בפרק האחרון?" "כן." "מה נעשה?" "נחכה לשיחה." לפתע, בתזמון מושלם, צפצף הטלפון. אבי הרים את השפופרת. "מה אתה רוצה שנעשה?" "לך למכולת, תקנה חלב, לחם, וחומצה הידרוכלורית." "אבא? זה אתה?" "כן. השארתי לך כסף מתחת לטלפון." "טוב, ביי." לפתע הטלפון צפצף עוד פעם. "זה אני." "מי זה אני?" "הזה שיודע מה עשית בפרק האחרון." "איך קוראים לך?" "תקראו לי – לוציפר." "מה אתה רוצה?" "אתכם." "מה???" "אתם תבצעו משימות. אם תיכשלו באחת מהן – כל העולם ידע מה עשיתם בפרק האחרון." "מה המשימה הראשונה?" "אתם עוד תשמעו." אבי הניח את השפופרת. "מה הוא רוצה?" "שנבצע משימות." "מה המשימה הראשונה?" "הוא יגיד לנו אחר-כך." הם חיכו, וחיכו, וחיכו, והפסיקו לחכות. לפתע נשמע צפצוף טלפון. "לוציפר?" "כן." "מה אתה רוצה?" "לכו לבית האופרה בסידני. קנו כרטיסים להופעה. תקשיבו להופעה מתחילתה ועד סופה. אחרי שתגמרו תשלחו לי את הכרטיסים בתוך חציל. ותבטיחו לי שלא תנסו להזמין כרטיסים בדואר ולשלוח לי אותם בלי להקשיב להופעה." "מבטיחים." נחום הניח את השפופרת. אז הוא הרים אותה מהרצפה, והניח על הטלפון. "נו, מה?" "הוא רוצה…" וכו'. פרק 3: פשטידת אפרסקים. הם התחלקו במשימות. אבי קנה כרטיסים למטוס, גיא קנה כרטיסים לאופרה, יורי קנה חציל, ונחום לא עשה כלום – אה, כלומר – פיקח על כולם. הם עלו למטוס, ירדו ממנו, ועלו למטוס הנכון. המטוס המריא. ארוחת הבוקר של נחום עשתה אותו דבר. המלצרית – אה, סליחה – דיילת, התחילה להגיש משקאות חמים. בתזמון מושלם, המטוס נכנס לכיס אוויר. הדיילת שפכה קולה רותחת על המחשב הנייד של גיא. "אנחנו אבודים." אמר גיא. "למה?" שאל נחום. הקולה גרמה לקצר במחשב של גיא. הוא התחיל להשמיע קולות וצפצופים מוזרים. המחשב עשה אותו דבר. הרעש משך את תשומת ליבו של חתול בתא המטען. החתול ילל, והפחיד זברה שאוחסנה לידו. הזברה יצאה מהכלוב, ונפלה מהמטוס. היא התנגשה בציפור, והציפור מתה. שתיהן נפלו על עב"ם שעבר באזור. החיזרים שבתוכו חשבו שזה נעשה בכוונה, וירו על המטוס. הקרן פספסה, ופגעה בלווין. הלווין העביר שיחה בין נשיא ארה"ב ונשיא רוסיה. כשהשיחה נקטעה שניהם ראו בכך מעשה התגרות, והכריזו מלחמה. מטוס F-123456789 שעבר במקום התנגש בציפור. נוצה מהציפור לשעבר נחתה על חלון תא הטייס של המטוס של נחום, וגרמה לטייס להיזכר בטראומת ילדות שהייתה קשורה לחציל, בני גורן, וכרית נוצות. הטייס איבד שליטה, והמטוס התרסק בסין. "אמרתי לך שאנחנו אבודים." נחום, גיא, אבי, ויורי היו, למרבה הפלא, באורח נס, היחידים שנצלו. "מה נעשה עכשיו?" "נתחיל ללכת." "לאן?" "רואה את השניצל המעופף?" "לא." "לכיוון שלו." הם התחילו ללכת. הם הלכו, והלכו, וכו'. לפתע הם ראו נזיר סיני. "מה אתם עושים פה?" "המטוס שלנו התרסק בדרך לאוסטרליה." "אתם רוצים להגיע לשם?" "לא, טסנו לשם כי משעמם לנו." "תביאו לי פשטידת אפרסקים, ואני אביא אתכם לשם." "בעזרת קסמים עתיקים מהמזרח הרחוק?" "בעזרת מטוס." "טוב. איפה אפשר למצוא פשטידת אפרסקים?" "בהיכל הסעד הגדול, המקום אליו אתה נכנס כג'ירפה ויוצא כפיל. המקום בו הורגים חיות חפות מפשע, להנאתם של אנשים אכזריים. המקום אליו ראקון נכנס בתוך קופסא אחת, ויוצא בתוך בטנם של כמה אנשים." "מה המקום הזה?" "מסעדה." הם התחילו ללכת לכיוון היכל הסעד הגדול. לפתע הם ראו מכשול ענק ובלתי עביר. זאת הייתה חומה ענקית בגובה 50.7648692 מטר, רוחב של 5.3685137 מטר, ואורך של 1,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 ק"מ. לפתע הם ראו דלת בחומה. הם פתחו אותה, ועברו לצד השני. הם לקחו פשטידה, והלכו לכיוון הנזיר. "חזרתם כל-כך מהר?" "לא, אנחנו עדיין שם." "תודיעו לי כשתחזרו." "חזרנו. הנה הפשטידה שלך." "הנה המטוס והטייס שלכם." "תגיד, למה לא יכלת לקחת את הפשטידה לבד?" "לא הצלחתי לעבור את החומה." "הייתה שם דלת." "כשדפקתי, אף אחד לא ענה." הם עלו על המטוס, והתחילו לטוס לאוסטרליה. פרק 4: חציל. נחום וכו' נחתו באוסטרליה. אך אבוי - "אין לנו חציל." "חשבתי שיורי קנה חציל." "יורי?" "בז בזזזזז, בז בזז בבבבבז." "מה זאת אומרת אכלת אותו???" "אפשר לשלוח את הכרטיסים בתוך יורי." "לא, צער בעלי חיים יתבעו אותנו." "צריך למצוא מוכר חצילים." "אני אחפש בצפון, גיא יחפש בדרום, אבי יחפש במזרח, ויורי יעשה דיאטה." "הוא לא אמור לחפש במערב?" "כן, גם." הם התפצלו. החצי הימני של נחום חיפש בצפון מזרח, והשמאלי בצפון מערב. לפתע הוא שמע קריאה צווחנית שנשמעה כמו גיא. הוא התחיל לרוץ למקום שממנו באה הקריאה, ולפתע הוא ראה שלט. "המקום שממנו נשמעה הקריאה הצווחנית של גיא – עוד 3 ק"מ." הוא המשיך לרוץ ולראות שלטים. הוא הגיע למקום שממנו נשמעה הקריאה. הוא ראה את גיא. "למה קראת לי?" "כי אני עומד ליד מוכר חצילים." "ו…" "זאת הפעם הראשונה שאני עושה את זה." "תודיע לי כשתמצא משהו מעניין." "נחום, יש לו חציל." "באמת? גדול!" "נחום התחיל – " לא, רגע, זה אמור להיות בלי גרשיים. נחום התחיל לדבר עם מוכר החצילים. "יש לך חציל?" "לא." "טוב, ביי." "אני מוכר חצילים!!! בטח שיש לי חציל!!!" "כמה הוא עולה?" "9.99 ש"ח." "ממתי משתמשים בשקלים באוסטרליה?" "יש לך תלונות?" "כן." "תגיש לי אותן מודפסות בשלושה עותקים צבעוניים עם שוליים רחבים וריווח כפול." "מקבלים על זה ציון?" "כן." "הציון עובר לתעודה?" "כן." "טוב. אני רוצה חציל." "ואני רוצה להיות מיליונר." "אני אתן לך 9.99 ש"ח." "עכשיו אני צריך רק עוד 999,990.01 ש"ח." "התכוונתי בשביל החציל." "טוב. החציל שלך." "תודה." "שמחתי לעזור. על מי אני עובד?" פרק 5: זברה. נחום וגיא אמרו ליורי ואבי, שהיו במרחק 5.31847 ק"מ, ללכת לבית האופרה. הם נכנסו, יצאו מהשירותים, נכנסו לבית האופרה, והתיישבו במקומות (שלהם). נשמע קול עמום ברקע. "אתם עומדים לראות הופעה בשם מגהץ המוות מהגיהינום. בזמן ההופעה יש לכבד את השחקנים, או לפחות לנסות, יש לכבות טלפונים סלולריים, יש לצאת ולהיכנס לאולם רק בזמן ההפסקות, ואין לזרוק זברות על השחקנים. תודה." לפתע נחום נזכר במשהו. באופן מפתיע, הוא סיפר על זה לאבי. "תגיד, מה קרה לזברה שנפלה מהמטוס שלנו בדרך לאוסטרליה?" לפתע משהו שחור-לבן מסתחרר נפל דרך גג האולם על הזמרת הראשית. הקול העמום נשמע עוד פעם. "אמרתי – אין לזרוק זברות על השחקנים!!!" השחקנית הראשית התעלפה, ובשרשרת מדהימה של אירועים שמעורבים בהם זברה, מגהץ, לוויתן כחול, חבל בנג'י, מערכת סטריאו, משאית לסילוק אשפה, חלת דבש, מכבש, נעץ, גמל, כובע קש, טיל בליסטי בין יבשתי, סרדין, גירית דבש, מגנט, ברווז, דוד שמש, מסכת אב"ך, חמת חצילים, אסטרונאוט, קקטוס, מברג, סלק, ממותה, רימון יד, מערבל בטון, פסנתר, מאוורר, סוס ים, וקישוא, נחום וכו' מצאו את עצמם בבית של נחום. הקורא כנראה שואל את עצמו – "מה לעזאזל קרה פה???". כך גם הכותב. נחום שלח ללוציפר את הכרטיסים. לאחר מכן הוא נפגש בביתו עם גיא, אבי, ויורי. לפתע, בתזמון מושלם, נשמע צפצוף טלפון. זה היה מהשכנים. לפתע, בתזמון עוד יותר מושלם, נשמע עוד צפצוף טלפון. זה היה לוציפר. "קיבלתי את הכרטיסים." "אני גאה בך." "תודה." "מה עכשיו?" "אני רוצה שתלכו לסין, ותביאו פשטידת אפרסקים לנזיר הסיני שלא הצליח לעבור את החומה." "אבל הייתה שם דלת." "כשהוא דפק, אף אחד לא ענה." "כבר הבאנו לו פשטידה." "איך אני יכול לדעת שאתם לא משקרים?" "תבטח בי." "טוב. אז, סתם תלכו לסין." "ומה אז?" "תקנו ארוחה במסעדה, ותגרמו לה להפסיק לנוע. אחר כך תשלחו לי אותה בתוך קופסת גפרורים." "איך נכניס מסעדה לתוך קופסת גפרורים?" "דיברתי על הארוחה." "אז אתה רוצה שגרום למסעדה להפסיק לנוע, ונשלח את הארוחה בקופסת גפרורים?" "לא, אני רוצה שתגרמו לארוחה להפסיק לנוע, ותשלחו לי את הארוחה בתוך קופסת גפרורים." "טוב." נחום הניח את השפופרת, למרות שאבי דיבר. "מה הוא רוצה עכשיו?" "הוא רוצה…" וכו'. פרק 6: חתול. הם עלו על המטוס, וטסו בחזרה לבריטניה. אבל לא עליהם מדובר. נחום, גיא, אבי, ויורי עלו על המטוס, ונרדמו. לאחר זמן מה, הם התעוררו, הלכו למושבים שלהם, ונרדמו עוד פעם. לפתע נשמעה ירייה. טרוריסט סיני עמד באמצע המטוס. "השתלטתי על המטוס הזה כמחאה על היעלמותו של מיצי-צ'אנג, החתול שלי. הוא נעלם כתוצאה מקולה רותחת, מחשב נייד, זברה, ציפור, עב"ם, לווין, מטוס F-123456789, עוד ציפור, חציל, בני גורן, וכרית נוצות. אני מתכוון להרוג כל חתול בעולם, עד שאני אמצא את מיצי-צ'אנג. אתה, הנמוך והשמנמן, עם שיער שחור ועיניים בצבע ירוק בקבוק, יש חתולים על המטוס הזה?" "לא." "טוב, סליחה על ההפרעה. אני אשב בשקט כל הטיסה." הטרוריסט התיישב במקומו. נחום וכו' התחילו לדבר. "אנחנו חייבים לעצור אותו." "למה?" "אה… גיא יודע." "נגיד שהוא יהרוג את כל החתולים בעולם." "כן." "ונגיד שלוציפר יבקש מאתנו להביא לו טיל בליסטי." "כן." "ונגיד שלכל מנהלי המפעלים לייצור טילים בליסטיים יש חתולים." "כן." "ונגיד שבגלל שהחתולים שלהם מתו הם ישקעו בדיכאון עמוק." "כן." "ונגיד שהם יסגרו את המפעלים." "מה הסיכויים שכל זה יקרה?" "גבוהים מדי." "איך נעצור אותו?" "גיא, עדיין יש לך את המכשיר הזה שמשגר בני אדם לחלל, אז מועך אותם על הקרקע, אז מתיך אותם ומכניס לתבנית בצורת חתול, מחכה כמה דקות, ומוציא אותם?" "כן." "תזכיר לי, איך קוראים למכשיר הזה?" "המכשיר שמשגר בני אדם לחלל, אז מועך אותם על הקרקע, אז מתיך אותם ומכניס אותם לתבנית בצורת חתול, מחכה כמה דקות, ומוציא אותם." "טוב. אבי, בוא שנייה." "לא." "כן." "לא." "כן." "לא." "יש בפנים כדור צמר." "באמת?" "כן." "טוב." אבי נכנס ל-ממבאחאמאעקאמאמאתבחמכדמ"א. פרק 7: מיצי-צ'אנג. המכונה התחילה להשמיע קולות של חציל. יצא ממנה עשן. היא החליפה צבעים. לפתע – היא המשיכה להחליף צבעים. ואז לפתע – היא הפסיקה. בצד השלישי של העולם, אמא שאלה את התינוק שלה איך עושה חתול. הוא ענה לה: "נחום, למה אני נראה כמו חתול?" "מה זאת אומרת בגלל שנכנסתי למכונה שהופכת בני אדם לחתולים?" "ממתי הדברים של גיא פועלים?" "לא, אני לא רוצה חלב." בחזרה במטוס, אחד השחקנים הפך לאננס. הבמאי אמר קאט, והם התחילו מחדש. אבל לא עליהם מדובר. נחום ואבי התווכחו, בזמן שיורי וגיא הכינו דפים מנייר. "נחום, למה אני נראה כמו חתול?" "כבר עברנו את החלק הזה." "טוב. מה עכשיו?" "לך לוואנג-צ'אנג, ותתנהג כמו מיצי-צ'אנג." "מי זה וואנג-צ'אנג?" "הטרוריסט." "איזה טרוריסט?" "הזה שקוראים לו וואנג-צ'אנג." "איך אתה יודע שקוראים לו וואנג-צ'אנג?" "כתוצאה ממבצע סודי ביותר שהיו מעורבים בו ה-CIA, FBI, NSA, IRS, NBA, NHL, ו-GTA." "באמת?" "לא. שאלתי אותו." "טוב." "באמת?" "לא." "טוב. דרך הטחול, למה אני יכול לדבר?" "כי מישהו למעלה שונא אותי." "טוב." אבי התחיל ללכת לכיוון וואנג. לפתע המטוס נכנס לכיס אוויר, והוא מצא את עצמו בתוך בקבוק קפה. המטוס יצא מהבקבוק, ואבי המשיך ללכת לכיוון וואנג. לפתע – הוא הגיע אליו. "הו… מיצי! מיצי-צ'אנג! זה באמת אתה!" "לא, אבל אם אתה מתעקש…" "שמעתי אותך מדבר?" "אני חתול, איך אני יכול לדבר?" "טוב. הו מיצי… כל-כך התגעגעתי אליך. אני לא מאמין שגרמתי מוות בזדון לכל החתולים בעולם…" "לא עשית את זה, רק רצית." "נראה לי שעוד פעם שמעתי אותך מדבר." "כבר אמרתי לך. אני חתול. איך אני יכול לדבר?" "טוב. אני לא מאמין שהייתי כזה אכזר. אני כל-כך מדוכא שאני אקפוץ מהמטוס." "בהצלחה." "אני בטוח ששמעתי אותך מדבר." "בפעם האחרונה, אני חתול. חתולים לא מדברים!!!" "טוב. ביי…" וואנג קפץ מהמטוס, ונחת על מסלול ההמראה. המטוס המריא. נחום קנה אוסף ייחודי של 6 שירים על 13 דיסקים (חלקם ארוכים יותר מאחרים. גם השירים לא באורך אחיד). המטוס הגיע לסין, עשה סיבוב מסביב לעולם, והגיע לסין עוד פעם. הוא נחת, ונחום וכו' יצאו. פרק 8: סלע. לפתע נפל על נחום סלע. פרק 9: קקטוס. "מישהו רוצה להוריד את הסלע הזה ממני?" "לא." "שאלתי אותך?" "כן." "טוב. שמישהו יוריד ממני את הסלע הזה." "אבי, תביא לי חציל, מטרייה, ובקבוק חומצה הידרוכלורית." "טוב. אם אני לא אחזור כעבור 5 דקות – חכה עוד קצת." "טוב." אבי הלך לחפש את מה שגיא ביקש. לפתע, הוא לא חזר. פתאום – הוא לא לא-חזר. "הנה הדברים שלך." "טוב. תתקע את החציל בתוך הבקבוק." "בוצע." "עכשיו תוציא את החציל, תוציא את הפקק, ותתקע את החציל עוד פעם." "בוצע." "עכשיו תחבר את הבקבוק ואת המטרייה בעזרת מנגנון החיבור ופתיחה לבקבוקים ומטריות שנופל עליך מהשמיים." "בו – אך. זה כאב." "עכשיו תזרוק את המטרייה כמו שמתואר בתרשים א'." "איפה תרשים א'?" "שם." "טוב." אבי זרק את הבקבוק, המטרייה נפתחה, החציל נפל, החומצה נשפכה על האבן, האבן נמסה, ואיכשהו נחום נשאר בחיים. נחום וכו' הלכו לחפש מסעדה. לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת, הם מצאו. אך אבוי, קקטוס מוטנטי רשע חסם את הכניסה. נחום התחיל לדבר עם הקקטוס. "הי." "טוב." "רוצה לזוז?" "לא." "למה?" "כי אני קקטוס מוטנטי רשע." "שמתי לב." "ואני גם קרוב משפחה של בני גורן." "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאא!!!" נחום עצר כדי לקחת אוויר, והמשיך: "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאא!!!" "גמרת?" "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאא!!!" "אתה מתכוון להפסיק לצעוק?" "לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אאאאאא!!!" "אני לא באמת קרוב משפחה של בני גורן." "לא – באמת?" "כן." "טוב. למה אתה לא רוצה לזוז?" "בגלל המפלצת מלוך-נס." "מה הקשר?" "בתור הגיבור בסיפור שבו יש שמות פרקים כמו לוציפר, פשטידת אפרסקים, חציל, זברה, חתול, מיצי-צ'אנג, סלע, וקקטוס, אתה אמור להבין לבד." "אז אם נקבור מחשב נייד בפסגת הר האוורסט, אתה תיתן לנו לעבור?" "כן." פרק 10: שסק. נחום וכו' התחילו לחפש מחשב נייד. הם נכנסו לחנות מחשבים, ונחום התחיל לדבר עם המוכר. "יש לך מחשב נייד?" "יס." "אתה מוכן למכור אותו?" "ווי." "הוא עולה 5000 שקלים יפניים?" "סי." "אתה תיתן לנו אותו בחינם?" "דא." "אתה יודע לדבר עברית?" "לא." נחום לקח את המחשב הנייד, אך אבוי – לפתע חטף אותו שסק. גיא אמר ליורי לעוף אחרי השסק. שניהם נעלמו מעבר לאופק. לאחר מכן גיא חזר, ויורי נעלם מעבר לאופק. "טוב שהשסק השאיר לנו את המחשב הנייד כשהוא חטף את נחום. אבי, אתה יודע איפה הר האוורסט במקרה?" "לא." "טוב. אז צריך לקחת מטוס פרטי, לטוס לטיבט, לקחת מסוק פרטי, לטוס לפסגת הר האוורסט, לקבור את המחשב, ולחזור לכאן." "תזכיר לי, מה הדבר האחרון?" "לחזור לכאן." "בוצע." "טוב. עכשיו צריך למצוא את נחום. מזל שיורי סימן את הדרך בעזרת גושי פלוטוניום." גיא ואבי עקבו אחרי הגושים, עד שהם הגיעו למטע שסקים תת קרקעי. היו שם מאות אנשים עטופים בשסקים. "איך נדע מי מהם הוא נחום?" "יש לי רעיון. אם נצעק 'בני גורן הגיע!!!', נחום יצעק 'לא!!!', נכון?" "אני חו –" "אבל צריך שכולם ישמעו, נכון?" "לא עדיף שנ –" "אז צריך לחבר ליורי רמקול שמשמיע את ההודעה הזאת, ולהגיד לו לעוף ליד כל שסק, נכון?" "זה יהיה הרבה יותר יעיל לבקש מיורי להראות לנו איפה נחום." "אתה מוציא את כל הכיף מלחפש אנשים בשסקים." "טוב." יורי הראה לגיא ואבי איפה נחום, הם המסו את השסק שעטף אותו בעזרת מיץ חצילים, אחר-כך הם המסו גם את השסק שעטף את נחום, נחום יצא החוצה, ולפתע נפל עליו שסק. "לעולם לא תצא מפה בחיים!!!" "רוצה להתערב?" "כן." "כמה יש לך?" "416 ש"ח. כמה יש לך?" "רגע, שכחתי את הארנק שלי בחוץ. גיא, אבי ויורי יכולים לעזור לי לחפש אותו?" "כן." נחום וכו' יצאו ממטע השסקים, וחזרו אל הקקטוס. הוא נתן להם לעבור. פרק 11: מסעדה. נחום וכו' נכנסו לתוך המסעדה, והתיישבו ליד השולחן. הם חיכו למלצר. לאחר 5 דקות, אבי השתעמם והתחיל לשחק עם שזיף המחמד שלו. לאחר 10 דקות, יורי השתעמם, והתחיל לאכול את שזיף המחמד של אבי. לאחר 20 דקות, גיא השתעמם, והתחיל לערוך ניסויים במפת השולחן. לאחר 40 דקות, נחום השתעמם, והתחיל להיות משועמם. לפתע הגיע המלצר. "אפשר לקבל ארוחה סינית?" "לא." "למה?" "כי זאת מסעדה איטלקית." נחום וכו' יצאו מהמסעדה האיטלקית, ונכנסו למסעדה סינית. לפתע, גיא חשב על משהו. "תגידו, לוציפר אמר לקנות ארוחה במסעדה סינית, נכון?" "לוציפר אמר לקנות ארוחה במסעדה סינית, נכון?" "מה?" "אמרת להגיד 'לוציפר אמר לקנות ארוחה במסעדה סינית, נכון?', אז אמרתי." "נחום, אני מודאג בקשר לאבי." "אני מודאג בקשר אליו מהיום שבו פגשתי אותו. מה רצית להגיד?" "מסעדת מקדונלדס בסין נחשבת מסעדה סינית, נכון?" "כן, ואני חושב שכותבים מקדונלד'ס עם גרש לפני הסמך." "אז אם נקנה ארוחה במקדונלד'ס, עם גרש לפני הסמך, לא נצטרך לגרום לה להפסיק לנוע, נכון?" "כן." "אז נוכל לשלוח אותה ישר ללוציפר, נכון?" "כן, אבל מאיפה יש לנו את הכתובת שלו?" "שאלתי אותו בפעם האחרונה שהוא התקשר." "אבל הוא התקשר אחרי ששלחנו לו את החציל, איך ידענו את הכתובת שלו אז?" "אה… בכל סיפור יש באגים." "טוב." אבי שלח את הארוחה ללוציפר, ונחום וכו' עוד פעם מצאו את עצמם בבית של נחום תודות לשרשרת מדהימה של אירועים שהיו מעורבים בהם מטוס, כרטיסים, נמל תעופה, ומונית (לא בהכרח בסדר הזה). לפתע נשמע צלצול טלפון. "קיבלתי את הארוחה." "קיבלת גם את החשבון?" "איפה הוא?" "בתוך ההמבורגר." "תן לי לבדוק…" לפתע נשמע קול חבטה. "לוציפר? לוציפר? אתה שם?" "כן, כנראה איבדתי את ההכרה." "מה המשימה הבאה?" "לכו לקובה, ותביאו לי את חזיר המחמד של פידל קסטרו." "טוב." נחום הניח את השפופרת. "מה הוא רוצה?" "הוא רוצה…" וכו'. פרק 12: טיל בליסטי בין יבשתי חמוש בראש נפץ גרעיני כפול בעוצמה של 30 ג'יגאטון ובעל טווח טיסה של 1500 ק"מ. "איך נגיע לקובה?" "גיא?" "אפשר להכנס לתוך טיל בליסטי בין יבשתי." "איך נשיג טיל בליסטי בין יבשתי?" "זוכר את וואנג-צ'אנג?" "לא." "אז עכשיו רק צריך למצוא מנהל מפעל ליצור טילים בליסטיים." "מי זה וואנג-צ'אנג?" נחום וכו' בדקו במדריך המלא למפעלים סודיים ליצור טילים בליסטיים איפה נמצא המפעל הקרוב. הם גילו שהוא נמצא בדרום קוריאה. למחרת, הם נפגשו בבית של אבי. "מי זה וואנג-צ'אנג?" "איך נגיע לדרום קוריאה?" "בעזרת מטוס." "וואנג-צ'אנג הוא מטוס?" "איך נשיג כרטיסים?" "אח של דוד של סבא של אחיין של הנכד של סבתא-רבא של בעלה של אחותי מכיר מישהו שעובד ב-אל-על." "וואנג-צ'אנג עובד ב-אל-על?" נחום וכו' עלו על מטוס, ירדו ממנו כשהם גילו שהוא טס לצפון קוריאה, ועלו עליו בחזרה כשנחום נזכר שצפון קוריאה נמצאת די קרוב לדרום קוריאה. המטוס המריא, נחום נרדם, גיא קרא את המפרט הטכני של המטוס, אבי אכל את המפרט הטכני של המטוס, ויורי ברח מעיתון רשע שרצה להרוג אותו. הם נחתו בצפון קוריאה. "מי זה וואנג-צ'אנג?" "מה עכשיו?" "משתמשים במכשיר השיגור שלי כדי להגיע לדרום קוריאה." "היה לך מכשיר שיגור כל הזמן?" "כן." "למה לא אמרת?" "לא שאלת." נחום וכו' השתגרו לתוך מפעל סודי לייצור טילים בליסטיים, והלכו לחדר של המנהל. "יש לך חתול?" "כן, למה?" "מאיפה לי לדעת למה יש לך חתול?" "התכוונתי, למה אתה שואל?" "אה. כי הצלנו את כל החתולים בעולם, ואתה חייב לנו טובה." "איך הצלתם את כל החתולים בעולם?" "אתה מכיר את וואנג-צ'אנג?" "לא." "אז אתה אמור להבין לבד." "מי זה וואנג-צ'אנג?" "אני מנסה לברר את זה כבר די הרבה זמן." "מה אתם רוצים?" "לעלות על טיל בליסטי שטס לכיוון קובה." "טוב." נחום וכו' עלו על הטיל, והגיעו לקובה. פרק 13: מערבל בטון. "איך נכנס לארמון של פידל?" "אפשר להשתמש במשגר של גיא." "אבל אז לא יהיה בזה שום אתגר." "אפשר להתחפש לסיגר." נחום וכו' פעלו לפי התכנית של אבי – רגע, התכנית של אבי? אבי??? אנחנו מדברים פה על אחד שיש לו שזיף מחמד, הוא אוכל מפרטים טכניים של מטוסים, ופעם הוא הפך לחתול!!! בסיפור הזה יש מספיק דברים חסרי משמעות, אבל זה?? למה שמישהו יפעל לפי התכנית של אבי? "ככה." טוב. בכל אופן, נחום וכו' הגיעו לארמון והתחילו לדבר עם השומרים. "מה אתם עושים פה?" "באנו לראות את פידל קסטרו." אחד השומרים הוציא מכשיר קשר. "פידל, יש פה כמה סיגרים ענקיים שרוצים להפגש אתך." "לא תודה, אני מנסה להפסיק." נחום וכו' מצאו את עצמם מחוץ לארמון. "מה עכשיו?" "אפשר להניח מטען חבלה ליד הארמון, ואחרי שהוא יתפוצץ להתחפש לבנאים ולהגיד שבאנו לתקן את הנזק." "טוב. צריך בגדים של חברת בנייה קובנית." "יש." "באמת?" "כן. הבאתי מהבית למקרה שנצטרך." "טוב. פטיש?" "יש." "מקדחה?" "יש." "מסמרים?" "יש." "מסור?" "יש." "ספקטרומטר?" "למה?" "סתם, לקישוט." "יש." "מערבל בטון?" "אופס." "טוב. צריך למצוא מערבל בטון להשכרה." "יש לך ספר טלפונים?" "כן. אתה רוצה לחפש חברה שמשכירה מערבלי בטון?" "לא, אני רוצה לתת אותו לאחד שהבטיח לי מערבל בטון בתמורה לספר טלפונים." "טוב." "יש בעיה קטנה." "מה?" "צריך למצוא מישהו שמחליף מערבלי בטון התמורה לספרי טלפונים." "מי זה וואנג-צ'אנג?" פרק 14: רפסודה. "אבי, תחפש בספר הטלפונים חברה שמשכירה מערבלי בטון בתמורה לספרי טלפונים." "אני עסוק." "אתה גם ככה מסתכל בספר." "אני מחפש אותיות מוכרות. כבר מצאתי ע' סופית." "יש שמועה שיש מישהו ש... בצד השני של הנהר." "יש בקובה נהרות?" "לא יודע." "טוב, צריך רפסודה." "עדיף צוללת." "טוב. אפשר לטוס לפרל הרבור." "זה קצת רחוק." "מצאתי צוללת." "איך?" "הסתכלתי לנהר ופתאום ראיתי צוללת." נחום וכו' נכנסו לתוך הצוללת, אך אבוי – "אתה יודע להשיט צוללת?" "אני יכול לנסות." גיא לחץ על כמה כפתורים ועשה סדק בנהר. הוא לחץ על עוד כמה כפתורים ושיגר טיל בליסטי על "מוסד חינוכי" קובני. הוא לחץ על עוד כמה כפתורים, והצוללת התחילה להתמלא במים. "אופס." "צריך לצאת מהצוללת." "יצאנו." "שמתי לב." "כן, אבל הקורא לא שם לב, אז הייתי צריך להגיד." "טוב. אמרתי לך שאנחנו צריכים רפסודה." "טוב. איפה נמצא רפסודה?" "מחר." נחום וכו' חיכו עד מחר. "מה עכשיו?" "הולכים לחנות דברים שמתחילים ב-כ', ומשכירים רפסודה." נחום וכו' שכרו רפסודה. אך אבוי – "איפה הנהר?" "הוא היה כאן לפני שהלכנו." "אבי?" "אני לא לקחתי אותו! אני נשבע!" "טוב, נראה. כדי להגיע לחנות הלכנו צפונה, אז דרומה, מזרחה, מערבה, למעלה, למטה, ימינה, שמאלה, ואז באלכסון." "וזה אומר - " "שהנהר נמצא מאחורינו." "טוב." נחום וכו' נכנסו לרפסודה, ושטו לצד השני של הנהר. אז הם חזרו, החזירו את הרפסודה, ועברו עוד פעם לצד השני. פרק 15: חור שחור. "עכשיו צריך לפוצץ את אחד הקירות של הארמון." "יש לך רעיונות?" "לא." "טוב. גיא, תחשוב על משהו." "אפשר לגרום לאסטרואיד לפגוע בארמון." "איך?" "צריך להסיט אסטרואיד מהמסלול הרגיל שלו." "ואיך נעשה את זה?" "אפשר להשתמש בחור שחור." "טוב. איפה נמצא חור שחור?" "בבית של גיא." "ואיך נגיע לאסטרואיד?" "בעזרת המקפצה שלי." נחום וכו' הלכו לבית של גיא, לקחו את החור השחור, עלו על המקפצה, ירדו ממנה, הלכו לבית של גיא בישראל, עלו על המקפצה, קפצו לתוך החללית הבין-עירונית, וטסו לחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק. הם שמו את החור השחור ליד אסטרואיד, אך אבוי – לפתע הוא נעשה לבן. "זה אמור היה לקרות?" "לא." "מה קורה עכשיו?" "יש שתי אפשרויות. או שהוא יתפוצץ בפיצוץ אדיר שיחריב את מערכת השמש, או שהוא יהפוך לשסק." לפתע הופיעה חללית חייזרית, וחטפה את החור. "יש לך במקרה עוד חור שחור?" "כן. הכינותי מראש." "טוב." נחום וכו' עוד פעם שמו את החור השחור ליד אסטרואיד. האסטרואיד התקרב לחור השחור, והוסט לכיוון כדור הארץ. לפתע החור השחור התחיל למשוך את החללית הבין עירונית. "אנחנו לא צריכים לעשות משהו בקשר לזה?" "לא. החללית ריקה. חוץ מזה, אין לי כוח." לפתע החור השחור התחיל לשאוב את החחלית של נחום וכו'. "עכשיו אני בטוח שאנחנו צריכים לעשות משהו." "לא נכון." "אם לא נעשה משהו אנחנו נמות." באותו רגע יורי התחיל לרקוד ריקודי עם רומאיים. "משהו אחר." "תרגע... אחרי שנעבור בתוך החור השחור, אנחנו נגיע ליקום מקביל, נפגוש תרבות חייזרית מתקדמת במיוחד, ונבקש מהם לשלוח אותנו ליקום שלנו." "איך אתה יודע?" "זה מה שקורה בכל הסרטים." פרק 16: קיווי. נחום וכו' נחתו בעולם שנמצא בתקופת האבן. "זה לא אמור היה לקרות." "מה עכשיו?" "עכשיו הולכים לכל מיני מערות, ומציירים ציורים שמסבירים מי אנחנו, איך הגענו לכאן, ושאנחנו רוצים שמישהו בעתיד ימציא מכונת זמן, יבוא לזמן הזה, ויחזיר אותנו ליקום שלנו." "איך נצייר את הציורים?" "בעזרת מיץ קיווי." "איפה נמצא מיץ קיווי?" "אתמול." נחום וכו' חיכו עד אתמול. "מה עכשיו?" "צדים קיווים." "טוב." נחום וכו' יצאו לצוד קיווים. לפתע הם ראו קיווי. נחום רץ לכיוונו, נתקע בגיא, והתחיל לרוץ לכיוון הקיווי. גיא בנה מלכודת קיווים בעזרת חומרים שניתן למצוא בכל ג'ונגל פרה-היסטורי. אבי נכנס למלכודת של גיא, והפעיל את מערכת האזעקה החד סטרית. הקיווי שמע את האזעקה, והתחיל לרוץ בהיסטריה לכל הכיוונים בזמן שהוא תוהה לעצמו "איך אני רץ לכל הכיוונים?!". יורי, שראה את הקיווי, החליט לעצור אותו. הוא הפליל אותו בגניבת העז של הקוסם מארץ עוץ. לפתע באו שני מליון שוטרים, ועצרו את הקיווי. נחום הזכיר להם שבתקופה הזאת אין שוטרים, והם נעלמו בפתאומיות. יורי תפס את הקיווי, ונחום וכו' חזרו למערה שלהם. לאחר כמה שעות, גם יורי חזר, והם התחילו לדבר עם הקיווי. "היי." "לא!" "לא?" "לא! אני לא אכנע!" "טוב." "לא!" "אוקיי, הבנתי." "כן!" "כן?" "אני לא יכול לעמוד בזה! אני יעשה כל מה שאתם רוצים! רק תשחררו אותי!" "טוב. אתה יכול להכין מיץ קיווי?" "כן." פרק 17: לחץ עליו. נחום וכו' ציירו את הציורים. לפתע הופיעה קופסא לבנה ממתכת, שכתוב עליה "מכונת זמן". "מה זה?" שאל נחום בהשתוממות. "קופסא לבנה ממתכת, שכתוב עליה 'מכונת זמן'." ענה לו גיא הבחלטיות. "לי זה דווקא נראה כמו מכונת זמן." "טוב. אז עכשיו צריך לחזור לעתיד?" "כן." "איך נכנס למכונת הזמן?" לפתע יורי שלף משגר טילים בליסטיים בין יבשתיים, ושיגר טיל על המכונה. הטיל התקרב במהירות לדלת, ולחץ על הכפתור שכתוב עליו "לחץ עליו". לפתע נשמע קול מתכתי. "לא! לא עלי! עליו! עליו!!! אתם יודעים, הכפתור הזה שלידי? עליו!!!" יורי שיגר עוד טיל, שלחץ על הכפתור שליד הכפתור שכתוב עליו "לחץ עליו". לפתע נשמע הקול המתכתי עוד פעם. "דיברתי על הכפתור שבצד השני." "בזבז בזזז בזזזבזב זזזבבזזב זזבז", זימזם יורי בטון שאומר "אולי תהיה יותר החלטי? מתחילים להיגמר לי הטילים." "אוקיי, אתה רואה את הכפתור הירוק הגדול שכתוב עליו 'לחץ עלי'?" "בזז." "אז תלחץ על הכפתור הצהוב שמתחתיו." יורי שיגר עוד טיל על הכפתור הצהוב, הטיל פגע בכפתור, והדלת נפתחה. נחום וכו' נכנסו לתוך המכונה, ולחצו על כפתור ההפעלה. המאוורר התחיל לפעול במלוא העוצמה. אז הם לחצו על כפתור ההפעלה של מכונת הזמן, ומצאו את עצמם בשנת 2037. "מה ה"עצמנו" העתידניים עושים פה?" "מחכים שנגיע." "אוקיי." נחום וכו' הלכו לקראת ה"עצמי-ים" הזקנים שלהם. "היי." "שלום." "מה עכשיו?" "אל תשלימו את המשימה." "אבל אז לוציפר יספר לכל העולם שהרגנו את בני גורן." "ועכשיו תחשבו - מה רע בזה? כולם שנאו את בני גורן. אתם תקבלו כל עיתור כבוד אפשרי בגלל זה." "היי... נכון! גיא, למה לא חשבת על זה קודם?" "אבי לא הזכיר לי. אבי, למה לא חשבת על זה קודם?" "חשבתי." "ולמה לא אמרת?" "כי אני רוצה את הטוב ביותר בשבילכם!" פרק 18: סוף. נחום וכו' התשמשו במכונת הזמן כדי לחזור להווה שלהם, ואמרו ללוציפר שהם לא יבצעו את המשימה. לפתע הופיעו כ-27,439 כתבים ועיתונאים ליד דלת ביתו של נחום. נחום וכו' היו מופתעים מאוד למצוא אותם שם, כשהם הלכו לביתו. "האם זה נכון?" "באמת הרגתם את בני גורן?" "מה יש לכם להגיד על המצב בשטחים?" "שלום, אנחנו מתרימים למען האגודה למלחמה בשפעת, הייתם רוצים לתרום?" נחום וכו' פילסו את דרכם בין העיתונאים, ונכנסו לבית. "עוד פעם!" צעק אבי בהתרגשות.