משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... צופי, קונים את זה בחנויות חפציבה לאופר המובחרות, כמובן (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו... זה טוף. אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה... --- אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] . אני יודעת שלא, וגם לא התכוונתי לזה עד הסוף. רק הרגשתי בזמן האחרון כאילו השירה עזבה אותי.. ולא הצלחתי למצוא אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] *. יצירת מופת, אין מה לומר. ושיא השיאים: קפלונה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. ברור שאסור לשאול עד מתי. זה כמו לשאול אם כואבת לך עצם הפז"ם, או אם אתה עייף. אה, וגם "כמה עוד". (מכירה את השיר "עד מתי, אבא, עד מתי?".. אז הפנטזיה של המחלקה של איתם זה להשמיע את זה בקולי קולות ברחבי הבסיס.. לכי תביני). [ליצירה]
- [ליצירה] ... בין אישה לבעלה?.. ממ.. עוד לא (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, באמת... זה ממש לא מדבר על הביורוקרטיה של התפילה. הבעיה היא לא בביורוקרטיה (אם כך אתה מתעקש לכנות את התפילה הכתובה..). הבעיה היא בנו. [ליצירה]
- [ליצירה] .. זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב. *. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. אני לא רואה את זה כך. קודם כל, אף אחד לא שולל את הרעיון של "תפילה מחוץ למסגרת"- בנוסף לתפילה הרגילה. להתבודד, לדבר עם הקב"ה, לצאת לשוח בשדה... אלה מושגים שדיברו עליהם כבר לפני הרבה שנים.. וגם ריקודים בתפילה זה לא דבר שהרב קרליבך המציא. וזה מצויין לדעתי. אבל.. קודם כל, עניין התפילה ביחידות, תפילה אישית- זה טוב, אבל זה לא מספיק. ביהדות החשיבות של הקהילה, של היחד היא מאוד מאוד משמעותית, וגם אם נראה שלכאורה היה אולי הרבה יותר טוב להתפלל ביחידות, להתכוון ולהתרכז כמה שרוצים- צריך להתפלל במניין. והמניין מקבע. ואני לא חושבת שיש בזה רע. כן.. צריך לתת מסגרת לדברים, תפילה קבועה מתוך סידור, במניין, בבית כנסת. ככה זה החזיק מעמד אלפי שנים... ברגע שתפזר את זה לכל רוח (תרתי..) לא יישאר מזה כלום אחרי זמן מועט מאוד. בחסידות מדברים על "אש שחורה" ועל "אש לבנה". האש הלבנה זו הרוח, הנשמה, הכיסופים, הרצון להתדבק בבורא... והאש השחורה זו המסגרת, המצוות, החוקים, ה"קיבעון" כביכול. ואי אפשר לזה בלי זה. התורה כתובה באותיות של אש שחורה, על גבי קף של אש לבנה. ובין האותיות השחורות, שממסגרות ונותנות את הכיוון המתאים, נשאר מספיק מקום לאש הלבנה להתפרש, ליצור, להתעלות.. צריך את שני היסודות האלה, בכל דבר וגם בתפילה. תפילה ללא כוונה לא שווה כמו שכוונה ללא תפילה לא שווה. ואתה יודע מה, לפי ההלכה דומני שתפילה ללא כוונה בכל זאת שווה יותר. כלומר, להתפלל צריך. בכל מקרה. כי האש הלבנה תמיד קיימת, גם אם היא נחלשת היא תישאר. אבל האש השחורה זה דבר שאסור לאבד אותו בשום אופן... [ליצירה]
- [ליצירה] .. אני יודעת שאתה חושב ככה (לדעתי כן כתבת על זה פעם בצורה מפורשת), ושיהיה ברור שאני לא מזלזלת בדעה שלך. אני פשוט לא מסכימה. לדעתי תפילה מחודשת לא תפתור שום בעיה (מעבר לכך שאני רואה בתפילה הקיימת דבר מקודש). [ליצירה]
תגובות