[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
זה לא נורמלי.
מ ש ג ע !
קוראת ועם כל מילה החיוך שלי רק מתרחב יותר ויותר,
עד שאין לי כבר לאן לחייך,
ומה לעשות עם הכל
זה קורן מכל מילה, מציץ מכל אות, פסיק,
אנטר
האנושיות במיטבה. בצורה הכי שלמה שלה.
ב"ה שזכיתם, ובע"ה תזכו לעד בלי די,
אוהבת אותך המון.
[ליצירה]
.
נגיעות שכאלה.
"מקפיד להציץ
בשעון ברוב חשיבות מדי שלוש דקות כדי לראות אם חלפו כבר שלוש דקות והגיע הזמן להציץ בשעון ברוב חשיבות."
מתה על אלה.
החיוך האחרון לא היה נראה לי חיוך של עליונות. להפך, הוא שמח שהיא מבינה, כאילו הכל שלם יותר עכשיו.
אבל יכול להיות שקראתי את זה ככה בגלל השורה הראשונה,
שאם היא לא הייתה (למרות שאפשר לפרש אותה כצינית, אני בתמימותי חשבתי שזה באמת אופטימי),
הקטע היה יכול להראות כביקורת עגומה ואפרורית על הוורוד שבעולם.
איזה יופי שכתבת.
|חיוך מרוח|
[ליצירה]
אוי,
כל כך מוכר.
בד"כ זה מרגיש כ"כ מטופש לשכוח לברך, בסכ"ה לברך, לא יותר משבע דקות אם אתה באמת מתכוון,
ובכל זאת -
מסתבר שיש לנו דברים יותר חשובים לעשות מאשר לשבח ולהודות ולקיים את היעוד שלנו בעולם.
אאוץ'.
כואב.
יפה מאוד, עופים, אהבתי איך שכתבת את זה, אהבתי את הרעיון.
[ליצירה]
הו, איזה יופי!
איזה שיר עושה-טוב-על-הלב.
ודווקא למקרא הכותרת הזאת, עוד בלי לראות את השיר, וגם בלי לדעת מי כתב אותו, לא הייתי מפספסת את השיר הזה.
כי שרים לירח.
אוי, זה כל כך יפה.