[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
אוי,
כל כך מוכר.
בד"כ זה מרגיש כ"כ מטופש לשכוח לברך, בסכ"ה לברך, לא יותר משבע דקות אם אתה באמת מתכוון,
ובכל זאת -
מסתבר שיש לנו דברים יותר חשובים לעשות מאשר לשבח ולהודות ולקיים את היעוד שלנו בעולם.
אאוץ'.
כואב.
יפה מאוד, עופים, אהבתי איך שכתבת את זה, אהבתי את הרעיון.
[ליצירה]
הלך -
אז כשכתבתי את זה (וואו, זה היה מזמן... חבר'ה, אל תסתכלו עלי ככה, אני ממקימי האתר!) בניתי את השיר הזה לפי סדר, מקווה שהנמענת תבין מה אני רוצה לומר לה (וזה המקום להגיד: לא כתבתי את זה בשבילי).
אז לאלה שמתייסרים בגלל אהבה יש "ששמחים עם מה שיש, ולא עם מה שאין", ואני לא יודעת אם היום הייתי כותבת דוקא את השורה הזאת.
אני חושבת שגם לא הייתי משתמשת במילה "מתייסרים".
[ליצירה]
החמצה....
טוב, הבנתם לבד את המסר (אינטיליגנטים, מה?),
ובכל זאת, מכיוון שאני כבר כאן (מה, ללמוד לבגרות באנגלית?..), אז אני אכתוב.
(המסר המקורי-מקורי של הסיפור הזה היה שיפסיקו להפריע לי לנגן בחליל, מה יש, אפשר לפתח קצת סובלנות דתית כלפי כל מיני מיעוטים)
אפשר לומר, שהבדואי החמיץ את כל החיים שלו, שיכול היה להתרגש וללמוד ולעשות ולשאוף ולהבין ולהשיג ולעשות אלף ואחד דברים אבל הוא העדיף לאכול פיתה עם גבינה.
חוצמזה, שהיה לו כזה קשר מעולה עם המדבר (אלוקים), שממש אהב אותו וכל הזמן זימן לו מציאויות שיכולות היו לעשות לו טוב אם רק היה מתיחס (מתיחש) אליהם בצורה הנכונה, וגם את המדבר הוא פספס. כלומר, הוא ידע שהוא שם, הוא גם ידע שהוא אוהב אותו ואהב אותו בחזרה, אבל... חבל.
ואני, אני חושבת ש
אפשר לחיות ליד הבדואי, להאכיל אותו ולגדל לו את הילדים, ולחשוב שמכירים אותו טוב כי הרי גרים איתו באוהל אחד, אבל את הדברי הכי משמעותי (בעצם, היחיד) שהוא עושה, מפספסים. מעדיפים להשאר באוהל. לא יוצאים לראות אותו מזייף עם החליל, מתעלמים מהנשמה שלו.
וזה הכי חבל לי. כי גם אני מפספסת אנשים.
באסה, שאי אפשר להיות חבר של כל העולם.