[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
זה לא קטע
לכתוב משהו בלי לרצות להגיד בו משהו. כי אז, מה הרושם שהוא משאיר? ולמה מפחדים כ"כ ממסר?
אני עדיין אתמה בלבי.
(אף על פי שזה לא נכון תחבירית...)
ו-אמיתי, אתה עושה מחקר? ;)
יכול להיות שלאנשים שתקועים בתוך המערה בחושך לא מפריע שהם בחושך. ואם תשאל אותם הם גם יענו לך שהם לא רוצים לצאת את האור ואולי יתרצו את זה בתפישת עולם מובנת ומתקבלת על הדעת מאוד.
אבל בתור אחד שחי באור, אתה יכול להבין שהם טועים, למרות שזה לא אכפת להם.
זה שהוא לא מרגיש החמצה זה לא אומר שזאת לא בעיה.
האם הוא צריך להרגיש, האם זה בכלל שייך אליו כל זה? אתה יכול לומר שלא, ואי אפשר יהיה להתווכח איתך (למרות שאני כן, ולי יש אפילו פריבילגיה כי אני המצאתי את זה), כי זאת שאלה אישית. רק שלפי האמונה שלי כל דבר שמגיע אליך יש לו תכלית ופוטנציאל לקדם אותך. הבחירה שלך אם לקבל את זה או לא.
(או כמו שאמר הרב שמואל אליהו בשבת חברון שנה שעברה: השמש היא אותה שמש, אנחנו אלה שמקימים מחיצות.)
[ליצירה]
........
......
אין לי מילים להגיב,
לא צריך מילים.
לפעמים הן סתם נורמה שמישהו קבע,
שכדי להגיד למישהו משהו כדאי לעשות את זה עם מילים,
לפעמים לא צריך מילים.
אתה חושב, שיבין לבד.
הוא יבין לבד הרי.
ואז יוצא שאתה כותב שבע עשרה אלף שלוש מאות שמונים ותשע מילים בנסיון להסביר למה לא צריך מילים.
[ליצירה]
אחח,
התגעגעתי עמוקות.
אני אוהבת כאלו, סיפורים שהולכים עד הסוף עם המשמעות שלהם. ז"א - הוא ימחק את הפרצוף שלו בשביל לא לוותר עליה. זה גם לוקח ביטויים ומכריח אותנו להסתכל עליהם מנקודה אחרת. מוחלטת יותר.
תחזור, רסיס.
[ליצירה]