שם בדוי שלום לך!
אני אוהב את יצירתך זו מורגש הרצון שלך להתקדם בשטח זה!
נסה גם צבעים אחרים הכוונה לסוג של צבעים אחר!
היצירה מקסימה כשלעצמה!
תודה לך:
חיים
רק עבור סתיו לשם!
כמה תגובתך הייתה נכונה זה סיגנון הנקרא בשם:
נאיבי והוא מאד פופולרי וידוע הביצוע כאן מושלם
טכניקה מלאה ויסודית ציור מעולה.
תודה כי שוב נהנתי מהיצירה:
חיים
[ליצירה]
לא יודע אם הבנתי אבל שמא יש פה טענה כלפי הבנות שמצפות מהבנים להיות סופרמן משודרג ומנחיתות בלי בושה דרישות כאילו הן הבוס ולא החברה?
לא מכיר את זה אבל זה באמת מעצבן.
בסוף, המר,
היא סלחה.
[ליצירה]
בס"ד
לאחר העיון ביצירתך הנ"ל (ולמרות שלא הבנתי הרבה)
הנה תשובתי.
כמו כמה מהמגיבים שם, אני לא מבין ולא מקבל את העיקרון של קאנט שקיים = מושג בשכל, מסיבה פשוטה. האמונה כפי שלמדתי אותה (ולא מעניין אותי כרגע אם שפינוזה כן סתר או לא סתר את היהדות) היא שאת הא-ל אי אפשר להשיג. לכן אם השגת את הא-ל, לא השגת כלום.
כללות הכל - אם היא נתפשת היא לא יכולה להוות הגדרה לקב"ה ואם היא לא נתפסת אזי היא חסרת משמעות לטענתך.
"הרי אם אי אפשר להגיד שום דבר על אלוקים, הרי המשפט "אלוקים קיים" הוא נטול משמעות כלשהיא- בין לוגית, בין לגבי חיינו." - הוא קיים, נתן לנו 613 מצוות ועדיין אנחנו לא יכולים להגיד עליו כלום.
אבל בעצם אנחנו יכולים להגיד עליו משהו. תמיד נוכל להגיד עליו שאי אפשר להגיד עליו כלום. נכיר אותו על דרך השלילה: כל דבר שנשיג יראה לנו שהקב"ה גדול יותר מזה. לעניות דעתי זה אומר הרבה - חשוב על זה.
לבסוף - אתה כל הזמן מבקש שנענה לך רק בטענות קבילות על פי מדעי הרוח. במקום זה, תסביר למה אתה דוחה טענה מסויימת שלנו. אם אתה מביא איזה כלל שאיזה פילוסוף אמר, תוכיח שאכן הוא מפריך את הטענה שהעלינו. בשבילי זה שאמרת בשם קאנט שקיים = מושג בשכלינו לא אומר כלום, כי מאיפה לי שקאנט צודק? כנ"ל לגבי כל דבר שכתבת אי שם. בשום אופן אני לא אסמוך בעיניים עצומות על קאנט או כל אחד אחר ונדמה לי שתסכים איתי על זה.
[ליצירה]
אל תקשיב להם! הם אומרים בגלל שהם מקנאים. או בגלל שככה אמרו להם. או בגלל שלא אהבו איזה שיר שהם כתבו ומהעלבון\אי נעימות הם מנסים לצאת ע"י שהם גורמים לאחרים אותו דבר.
אבל הדרך הכי חשובה ללמוד לכתוב היא הכתיבה עצמה. בהתחלה זה קשה, אבל אח"כ יוצא החוצה...
[ליצירה]
בס"ד
התיאור של הרגשות של רחל, הצורך שלה לראות שוב את בנה שלא נרגע, החיפוש העקר במנזר כשכל הנזירות מביטות בה בתימהון, השזירה של הזכרונות והחלומות, האהוב שאותו היא לא חיפשה, לפחות לא בפועל, שמופיע במקום הבן ותומך בה, ההתרפקות שלה על התמיכה שלו, והסוף הקשה - הידיעה שהילד מת והיא לא תשוב עוד לראותו. הקשר שלה אליו שחי וקורא לה אליו מקצה היבשת הארורה מתוך האדמה, הקשר שחי עודנו למרות שהבן שלה מת. אלו הדברים שזיעזעו אותי.
[ליצירה]
בס"ד
אולי זה מתאים:
איש אחד, עני ודל
ראהו ועליו חמל
אסף אותו אל תוך ביתו
האכילהו מפיתו
בין החרוז לאיש נרקם
קשר נפש, קשר דם
ובשעה של בין ערביים
אם תביט אל השמיים
בין אור אחרון לליל
כמו אדם שמתפלל
החרוז ואיש חסדו
מזמרים לה' הודו.
תגובות