שם בדוי שלום לך!
אני אוהב את יצירתך זו מורגש הרצון שלך להתקדם בשטח זה!
נסה גם צבעים אחרים הכוונה לסוג של צבעים אחר!
היצירה מקסימה כשלעצמה!
תודה לך:
חיים
רק עבור סתיו לשם!
כמה תגובתך הייתה נכונה זה סיגנון הנקרא בשם:
נאיבי והוא מאד פופולרי וידוע הביצוע כאן מושלם
טכניקה מלאה ויסודית ציור מעולה.
תודה כי שוב נהנתי מהיצירה:
חיים
[ליצירה]
לוגן, זו אולי פסיכולוגיה, אבל בגרוש...
אבל נראה לי שלכל אחד לפעמים קורה שנראה לו שכל העולם נגדו פתאום, ואז מה שהכי רוצים זה באמת להרוס את הכל.
ולדעתי כל אדם חושב רק על עצמו. הגדולה היא לא לבטל את עצמך, אלא לעלות לרמת עצמיות גבוהה יותר, ולכלול כמה שיותר בתוך ה"עצמי" הזה.
[ליצירה]
זה שפכטל
בס"ד
כי למעדר יש ידים הרבהההההההההה יותר ארוכה והיא מותקנת בזוית ישרה לכף.
הוא גם הרבה יותר גדול מהשפכטל בדרך כלל, אבל פה, אה - טוב. פה יכול להיות שהמצב שונה.
[ליצירה]
בס"ד
התיאור של הרגשות של רחל, הצורך שלה לראות שוב את בנה שלא נרגע, החיפוש העקר במנזר כשכל הנזירות מביטות בה בתימהון, השזירה של הזכרונות והחלומות, האהוב שאותו היא לא חיפשה, לפחות לא בפועל, שמופיע במקום הבן ותומך בה, ההתרפקות שלה על התמיכה שלו, והסוף הקשה - הידיעה שהילד מת והיא לא תשוב עוד לראותו. הקשר שלה אליו שחי וקורא לה אליו מקצה היבשת הארורה מתוך האדמה, הקשר שחי עודנו למרות שהבן שלה מת. אלו הדברים שזיעזעו אותי.
[ליצירה]
בס"ד
לא קראתי את כל התגובות ויכול להיות שאני חוזר על דברים של מישהו אחר. אם כן סליחה.
בכל אופן, האנטילופה עושה לי קצת הרגשה של אנציקלופדיה לחיות, אולי בגלל שאין שום רקע. אבל אם מישי נורא רצתה אנציקלופדיה, אז שתלמד. תרתי משמע.
[ליצירה]
בס"ד
אני לא יודע אם הבנתי, אבל אם הבנתי אני די מסכים.
והראיה: בדורות הקודמים כתבו כל כך הרבה שירי קודש, פיוטים, קינות, שירות ותשבחות, כל התפילות (בעיקר של ראש השנה ויום כיפור) מלאות שירים, ויש גם פיוטי שבת. ובטח זה אחוז קטנטן מכל מה שנכתב כי לא את הכל שמים בתפילה (וגם לא צריך כל כך הרבה). אבל בדורנו שום דבר.. אף אחד לא שר.
[ליצירה]
כואב מאוד שתאונות דרכים גורמות יותר הרג גם מפיגועים, הרשלנות הורגת יותר מהמחבלים.
קצת הפריעה לי החריזה, היא יצרה מעין צליל מבודח (בדרך כלל אני לא נגד חריזה, אולי בצורה אחרת זה היה יותר מתאים).
תגובות