שם בדוי שלום לך!
אני אוהב את יצירתך זו מורגש הרצון שלך להתקדם בשטח זה!
נסה גם צבעים אחרים הכוונה לסוג של צבעים אחר!
היצירה מקסימה כשלעצמה!
תודה לך:
חיים
רק עבור סתיו לשם!
כמה תגובתך הייתה נכונה זה סיגנון הנקרא בשם:
נאיבי והוא מאד פופולרי וידוע הביצוע כאן מושלם
טכניקה מלאה ויסודית ציור מעולה.
תודה כי שוב נהנתי מהיצירה:
חיים
[ליצירה]
לביא, איש ביקורת אנוכי הפעם.
הזקנה שנראית כמו זקן, זו בעיה (למרות שזה לא מסתיר את הרעיון של הציור - הוא "תופס" גם בזקן).
ליתר פירוט, היא נראית זקופה מדי, צואר ארוך מדי ועבה מדי, היא מוצקה מדי, גם המבט שלה נראה לי נוקשה מדי (הוא צריך להביע את הרגש שלה, שמחה או עצב), כל הדברים האלה מצויים יותר בזקנים ופחות בזקנות לענ"ד.
עוד מפריעה לי "זווית הצילום" של הציור. נדושה מדי לדעתי. אולי תופסת פחות מדיי מהאישה.
בכל זאת יש פה רמת דיוק נדירה, פחות מבציורים אחרים אבל אני מניח שזו לא היתה הכוונה פה.
לגבי הרעיון, אני פירשתי את זה כזקנה שהיתה יפה ונאהבת בצעירותה, וכל הקשרים שלה (לא רק אהבה) היו מבוססים על היופי ונעלמו יחד איתו, בהנגדה לדמות אחרת שמובנת מאליה של אישה שהיתה פחות יפה בצעירותה וזכתה לקשרים שהיו מבוססים על אופי, על נתינה וקבלה, קשרים שנשארו איתה לעת זקנה.
[ליצירה]
רואה עולם שכמותך. כשקראתי שאתה מאמין שאלקים נמצא איפה שהאדם מאמין שהוא נמצא ישר בא לי לשאול אותך - אז מי שלא מאמין הורג אותו?
אבל במחשבה שניה, אלקים צמצם את עצמו בדיוק בשביל שיהיה לנו מקום "ללא אלקים" להתפתח בו. במציאות של אלוקות גלויה לכל לא יתכן קיום לכל דבר אחר "לא יראני האדם וחי", לכן ה' מסתיר את עצמו וככה הוא מאפשר לנו להתקיים.
(מצורף קישור לשיר יפה שמתאר איך התפילה מגיעה לפני כיסא כבודו ומתבטלת שם לגמרי בפניו)
מכאן ואילך - עלינו להאמין במציאותו כדי "להחזיר" אותו לעולמינו ולהנות מטובו הגדול. אם לא נאמין בו, הוא (במידה מסויימת) באמת לא יהיה פה.
יו, אתה גאון! תודה.
[ליצירה]
זה מתחבר לי לכל מיני נסיונות לשפר את המצב, וכל מיני מחשבות על הנה, זה הפתרון לכל בעיותיי! שתמיד נגמרים כמו בסיפור הזה, בהבנה שזה ממש לא עזר. רק שבמציאות לא נהיים יותר יפים גם בעיני אחרים.
אה, כן. בהתחלה חשבתי שזה פירסינג, אח"כ איזה ניתוח פלסטי. אחרי שקראתי את התגובות אני לא בטוח שהבנתי מזה בכלל משהו. תודה בכל אופן.
[ליצירה]
זה הקפיץ לי את הסיפור על הנסיכים שהמכשפה אופכת לברבורים ואחותם מכינה להם אפודות מסרפדים וכו', הצטמררתי מיד. אחר כך ראיתי את הכיתוב למטה והבנתי שכנראה יש קשר לחורבה. בעצם, למה לא רואים את החורבה?
נראה לי, שאם יש לחורבה משמעות, צריך גם לראות אותה,
ואם אין חבל לכתוב את זה למטה כי זה מבלבל.
[ליצירה]
בס"ד
אשריך! איזה שיר יפה. איזו אהבה. זה כתוב כל כך יפה. ממש מרגישים את השיר. איזה כיף לקבל חיבוק של אהבה מהקב"ה.
'ולעת השחר עולה' - אולי ולעת עלות השחר?
[ליצירה]
'הנה בא יומי וקרבה לה שעתי
עם חלוף הזמן גדלה שמחתי'
עולמות מופלאים יתגלו לפניי
ואמת מזהירה שתאיר את עיניי
וכל מעשיי לי אבני הבניין
לבנות ארמונות לא נראו מעולם
שמחת עולמים ואין קץ אהבה
חופשי מאיסור ומאש להבה
שלווה ומנוחה של סיפוק ושלמות
וקדושה מחוייכת מלאת נעימות.
(כי אפשר גם אחרת...)
השיר מאבד הרבה מכוחו בגלל תקלות במשקל ובחריזה.
הבית השני לא מתחרז בתוך עצמו והצפיה היא להתחרזות של הבית הבא, שלא מגיעה.
תגובות