[ליצירה]
ציור מקסים!
אני הק' הייתי מעדיף "לאור הירח",
אבל איך שנראה לך (כמובן).
אהבתי את יחסי המרחקים בין העצמים השונים בתמונה. מעניין לראות עוד ציורים שלך!
[ליצירה]
בס"ד
באמת יפה מאוד.
לא הרי אהבת גלידה, כהרי אהבת אדם.
שכוחה לא כשל, וקולה לא נדם.
על הרי אהבה כמו שמש זורחת, עולה הנשמה ובאושר פורחת.
לא הרי אהבת הדומם, כהרי אהבת נשמת לב חי, מדמם.
[ליצירה]
לוגן, זו אולי פסיכולוגיה, אבל בגרוש...
אבל נראה לי שלכל אחד לפעמים קורה שנראה לו שכל העולם נגדו פתאום, ואז מה שהכי רוצים זה באמת להרוס את הכל.
ולדעתי כל אדם חושב רק על עצמו. הגדולה היא לא לבטל את עצמך, אלא לעלות לרמת עצמיות גבוהה יותר, ולכלול כמה שיותר בתוך ה"עצמי" הזה.
[ליצירה]
נכון שזה שחוק, אבל גם לפני השואה אף אחד לא האמין שזה יקרה.
נכון שזה שחוק אבל גם לפני השואה הצליחו לגרום לעם שלם לשנוא קבוצה מסויימת ללא כל סיבה נראית לעיין (אגב, האשימו את היהודים שהם לוקחים את כל הכסף של גרמניה, מדברים כל הזמן על הכספים שמושקעים בהתנחלויות, ההקלות שכבר לא קיימות).
נכון שזה שחוק אבל גם לפני השואה עשו דמוניזציה מטורפת לאותה קבוצה.
בימים האחרונים אני מוצא את עצמי חושב יותר ויותר על הדברים הדומים. אמנם יש גם הרבה שוני: הרבה קשרי משפחה (מן הסתם הרבה יותר מאשר שם), הרבה אנשים שלא יתנו לדבר כזה לקרות.
גם לא מדובר על יהודים גלותיים חסרי אונים, רובם שירתו בצבא. וכן כל מני אפשרויות אחרות.
אבל מי שמכבה את הנורות האדומות (והרבה כאלו נדלקו לאחרונה) לא נכון הוא עושה. עמונה היא כבר לא נורה אדומה. עמונה זו השריפה שהתחילה לבעור.
[ליצירה]
יפה, איזו רגישות.
מזכיר לי את הסיפור על הרב קוק שטייל עם מישהו. המישהו קטף איזה צמח, אז הרב קוק הזדעזע ואמר לו שהוא מעולם לא קטף צמח שלא לצורך.
טוב, אז לפני שאני אשתכנע סופית שאני רוצח שפל, אני הולך מפה.
[ליצירה]
נתחיל בחדות הרעות: קצת הפרעות במקצב וחריגות מהחריזה לקראת הסוף.
הבתים לא תואמים אחד את השני במשקל.
אז רציתי לקום ולגשת , לומר בתקיפות-
"תחזרי..!" , מה לך , אישה?
מה לך , טיפשונת?,
המדבר לא מתאים לך ולי...
(במיוחד הבית הזה...)
ולחדשות הטובות... התוכן, הנשמה של השיר כל כך טובה, הוא משרה את האווירה שלו על הקורא. הסיפור לא לגמרי ברור אבל בכל זאת מרגישים אותו. נהניתי ואהדתי.
תגובות