שמי דוד מור לא גדלתי בבית דתי לאומי או חרדי אולם למשפחתי היה הרבה כבוד למסורת.קראתי בחיי הרבה ספרות רבנית וספרי הגות יהודית ויש לי ניסיון של עשרות שנים בחינוך וגידול ילדים ונערים .אני חוויתי באופן אישי הרבה התלבטויות ומשברים בחיי בנושא דת ואמונה
[ליצירה]
מילים כדורבנות
נמאס כבר מכל היפי נפש האלה, שתמיד מוצאים סיבות למה לא טוב שניצלנו, ולמה לא טוב שהרגנו את כל האלה שרוצים להרוג אותנו.
זוהי כתבה שקראתי שגם מדברת על הרעיון הזה.
https://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=26909
טוב מאוד שכתבת את זה
יום טוב
שתמיד ה' יהיה בעזרנו מול כל האויבים שלנו מבית ומחוץ.
שי
[ליצירה]
די נאיבי לצפות שניתן"לעשות" הרבה נגד תופעה שקיימת כבר אלפיים שנה בתרבות המערב, בתרבות, בדת,באמנות, בפוליטיקה, בנתינת ה שמות, וכולי. די נאיבי להאמין שהמערב, שכבר אלפיים שנה (במסגרת טקסים קתוליים) מבצע את טקס היוקריסט שבו מבחינה סמלית שותים את דמו ואוכלים את בשרו של האיש ההוא, ובמקביל מעליל על יהודים עלילות דם הפסח ולאחרונה עלילת גזל איברים של פלסתינים - יהיה מוכן ומסוגל לסגת מהצביעות הכפולה הזו. מה שכן, התופעה המתרחשת היום אומרת שהשואה יכולה הייתה להתרחש בכל ארץ אירופאית ולא רק בגרמניה. החמאס הוכיחו שהאלימות משתלמת. לצערי. אני חושבת שאת המדינה נתנו לנו כשהתגלו ממדי השואה אך מעולם לא ציפו שנחזיק בה. חשבו - את מצפוננו ננקה והערבים כבר ישמידו אותם. ולא כך קרה. והיום מה הם עושים ? לא משתמשים במילה שלהם holocaust שהיא המילה הישירה, אלא החליפו במילה שלנו, "שואה" ובה הם משתמשים, כאילו ליצור ריחוק. כמו שנכסו לעצמם את הדת, ואת הקבלה, כעת את המילה "שואה". ולכן כבר אמרתי שאת נס תחיית השפה העברית אי אפשר לגזול וגם אני שמחה שזו שפה קשה ללימוד.
וזה מאמר מלומד של אדם תמים שחושב שבמסגרת המאמרים וההסברים תתגלה האמת ויגיע פיתרון. אין פתרונים.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
צריך לערוך ולהגיה את המאמר. כמה שגיאות שמצאתי:
כדאי למחוק את רשימת כותרות המשנה, או לכתוב לפניהן 'תוכן'. כדאי גם להדגיש את כותרות המשנה במאמר.
סוף חלק ראשון - 'טרפיה נפשית' -> 'תרפיה'
סוף חלק שני - כדאי לפסק את המשפט האחרון 'הצליחה לגדר את הפרעת האופי, מנעה התפשטותה, וצמצמה את הנזקים הנפשיים'
תחילת חלק שלישי- 'מכוון' -> 'מכיוון'
תחילת החלק 'ערכים ויעוד' - 'אימפטיה' -> 'אמפתיה'
סוף חלק 'ערכים' - 'אומן' -> 'אמן'
תחילת חלק 'יעוד' - 'אומנות' -> 'אמנות' (או שהתכוונת ל'אומנות'='מקצוע'). 'מכוון' -> 'מכיוון'
בחלק 'טיפול ערכי' - 'בכל מישור במקביל' -> 'בכמה מישורים במקביל'
בחלק 'ניהול משברים' - נראה לי שמשל הגלים מיותר.
כדאי גם להוסיף מקורות והערות.
שאלות והערות:
כתבת 'גישת מימוש הערכים תומכת במודעות...' - האם אתה מתכוון למודעות לבעיות, או גם מודעות למקור הבעיה? האם מקור הבעיה משנה את הטיפול בגישה הערכית?
לדעתך שיטת מימוש העצמי מובילה לשחיקה, תחרותיות, ושטחיות. אבל הבעיות שאתה מתאר לא נובעות מנסיון למימוש עצמי אלא מתחרותיות. אם אדם מודע לעצמו ומנסה לממש את הכשרונות הטמונים בו, בלי להגזים ובלי להשוות את עצמו לאחרים, הוא יכול להימנע מהמשברים שאתה מתאר. ה'כשרונות' בהם מדובר לא חייבים להיות כשרונות פיזיים או שכליים, גם כשרונות 'חברתיים' או 'ערכיים' הם כשרונות שהגישה ההומניסטית תמליץ לפתח.
אתה כותב שהערכים קובעים את התנהגות האדם כלפי סביבתו. האם הערכים לא קובעים גם את התנהגות האדם כלפי עצמו? (זהירות מתוך כבוד לעצמו, 'הרחבת דעת' כחסד לעצמו, למשל)
באופן כללי, אתה טוען שאדם צריך להתרכז בערכיו ובהתנהגותו, ולהגשים את ייעודו רק ברמה הדרושה לקיום הערכים. הגישה הזו מעודדת בינוניות ומדכאת הצטיינות, כי הצטיינות מגיעה בעקבות השקעה בייעוד, על חשבון הערכים.
התוצאה לא תהיה טובה יותר מהגישה המודרנית, היא פשוט תהיה הפוכה - המצטיינים יתביישו בהישגיהם, והבינוניים יתגאו ב'ערכיותם'. (בבתי ספר התופעה כבר קיימת - תלמידים שואפים להשתלב חברתית ונמנעים מהצטיינות).
[ליצירה]
מעניין!
זה ממש מעניין וחכם. רואים שהשקעת הרבה וקראת המון פרשנים. למדתי המון.. למרות שאני לא דתיה זה ממש מעניין לי וכיף לי ללמוד תורה.
תודה רבה!
[ליצירה]
מאמר מצויין
המאמר כשלעצנו מצויין ובהחלט מעלה נקודות חשובות, בניגוד לרב ארצי המעלה קושיות נכבדות, אני חילוני, שומר מסורת עד כמה שאפשר ואני חושב שמבלי להיכנס לפרטים שאיני מבין בהם שאכן הגיע הזמן שהרבנים יפנימו כי אנחנו במאה העשרים ואחת ומזמן כבר הפכנו למדינת היי טק ברמה די מתקדמת, מה שלפח דעתי מן הראוי שישליך על הדת ועל הפסיקות להחילונים וזה מכורח המציאות, ימצאו להם חלופה שתתאים לצרכים המודרניים, איני נוהג לקרוא מאמרים המתפרסמים כאן, מאמר זה מרתק ונהנתי מאוד לקרוא אותו.
[ליצירה]
ערך חיי האדם (לא כבוד האדם) הוא אמנם ערך יסודי, אבל לא יחידי ואף לא ראשון. הציווי הראשון הוא 'פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה...', וה'ערך' הראשון (לא ברור איך אתה מגדיר את המושג הזה) הוא 'בראשית ברא א-להים'.
בנושא פסולי חיתון ההלכה 'קשיחה' יחסית, מאברהם שלא הרשה שיצחק יתחתן עם בנות הארץ, דרך עזרא שדרש שיגרשו את הנשים הנכריות ופרק 'עשרה יוחסין' ועד ימינו. אמנם היו חריגות רבות, והן מצוינות לשלילה: 'וירד יהודה מאת אחיו...', 'שאול בן הכנענית' (לפי רש"י מדובר בדינה, ועדיין זהו ציון לגנאי), 'והוא בן איש מצרי', 'והמלך שלמה אהב נשים נכריות... מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם..'
הכללים ה'מטא-הלכתיים' נועדו לעדן את ההלכה או להגמיש אותה בהתאם לנסיבות, אבל יש להשתמש בהם תוך שיקול דעת ולא לשכוח את היסוד, שהוא ההלכה עצמה.
נכון, יש בעיות עם פסולי חיתון רבים, גוים ויהודים. האשמת הרבנים בקביעות והתעלמות לא תעלים את הבעיה. יש בעיות שההלכה לא פותרת - כוהן שנשא גרושה חייב לגרש אותה, ממזר לא יכול להתחתן עם יהודיה, ואח לא יכול להתחתן עם אחותו.
הכנסת נושא הגזענות ואנטי-גזענות לא שייך לעניין - גם אם אנחנו מצווים להציל חיי גויים, אנחנו עדיין לא מורשים להתחתן עמם.
בשביל 'להציע חלופה למודרניזם המערבי' ההלכה לא צריכה להפוך למודרניזם בעצמה. הבעיות שאתה מציג בחברה המודרנית (אלו באמת בעיות מודרניות? הן לא היו בעבר? אני לא בטוח) נובעות, בין היתר, מהימנעות מחובות ואיסורים. התורה לא נמנעת מלצוות או לאסור, גם אם לפעמים זה לא נח ומגביל.
השאלה שצריך לשאול היא על אילו כללים אתה מוכן לוותר? אילו הלכות אתה מוכן להגמיש? קידושין? גירושים? משכב זכר? ממזרות? נישואים עם גויים? גיור?
[ליצירה]
והייתי מוסיף
להתפלא מעצם היכולת
להימתח
להכניס אוויר לריאות
מהיכולת שלי להיות מודע
לאפסותי
ומהיכולת להתהלך ביקום
על כל אלה וגם על כלום
מודה אני!
דוד
[ליצירה]
להתכוון דיינו
יפה ! אני הייתי מוסיף עוד דיינו:
אילו היינו מתכוונים למה שאנחנו מתפללים דיינו!
ולהתכוון זה הרבה יותר חזק מלהתרכז כי אני יכול להתרכז מבלי להתכוון.
[ליצירה]
אפה הספק?
כתוב יפה וזה מזכיר לי את השיר "דמיין " של לנון.
אולם הספק אינו מטרה
שיש לקדשה
ספקות על גבי ספקות על גבי ספקות
יכולים להפוך למדרגות נעות
לכיוון האמת.
כנראה שארונך מאוד סלקטיבי
הייתי מוסיף לו את התלמוד
המלא במחלוקות אין ספור ועוד
מתוך הסבך הקושיות וההרהורים שבתוכו
לא תמיד מוצאים את החוט המוביל
לשביל.
כמה הוא שונה מספרי מדע
המלאים אמיתות בלתי מעורערות
על העבר
המתערערות חדשות לבקרים.