נשאהו גל ענק של תקווה
אחז בכל כוחו ולא הרפה
את משענת ארץ מובטחת רחוקה
צלל למעמקים להטביע
את כאבו המבעבע
אולם עצמו אותו תעתע .
אנה אלך, מפניך אברח
היה אומר לעצמו, אבל עצמו לא טרח
אפילו להעלם מהפתח
בכל מצב לא יכל להסתיר
נכות פנימיותו אשר בנקל ניתן להכיר
בפני כל מי שדהדה לאברוטי הוקיר .
ה ד ר ן
מארץ רחוקה עלה להיבנות
חשב בכל תומו לאסוף הריסות
זיכרונות למחות, שברים לאחות.
לאט לאט תפס הייאוש
את מוחו הגדוש
מחשבה שהוא לא שווה גרוש.
ואז קפא על שמריו
נעצרו צעדיו
באין מוצא של דרכיו.
ה' ! ממעמקים קראתיך
תהיינה קשובות אוזניך
לקול תחנוני עבדיך
זאת התפילה הלא חגיגית
שהיה זועק בתוך לחלוחית
עיניו הדומעות בבכייה חרישית
ה ד ר ן
מארץ רחוקה עלה להיבנות
חשב בכל תומו לאסוף הריסות
זיכרונות למחות, שברים לאחות.
אותה תפילה ריעננה כוחות
חשפה אנרגיות
ביטלה אינרציות
אולם כוחה להשפיע
עם הזמן הגיע
לנקודת אין-מושיע.
ושוב תפס הייאוש
את מוחו התשוש
עד כלות הריגוש.
האבדה התקווה
להיות חופשי ומלא חדווה
בארץ ערבה?
ה ד ר ן
מארץ רחוקה ...
דהדה לאברוטי ישב וחשב
חשב וחשב
איך לצאת מהמצב
ופתאום מוחו הבריק
לעצמו רעיון מבריק
לצאת מהפלונטר המעיק.
די לדחיקה המאולצת!
די לבריחה המבוהלת!
די לסיסמה הגואלת!
הלעולם יאכל חרב
הכזב המכה בלב הדואב
ומותיר רק ייאוש וכאב?
ה ד ר ן
מארץ רחוקה . . .
אז במקום דחיקה, מודעות פנים
במקום בריחה, קבלת פנים
במקום סיסמא, ערכים
אז במקום לחוות את הכאב
התחיל לחיות עם הכאב
ולהתפכח מכל הלב.
וכך נרגעה עוצמת הרגש הגועש
שממנו ניסה להתרחק כמו מאש
ובאפלת הייאוש החל לגשש
בדרכו לאושר .
ואז הבין אזה עושר
יש בלהתפשר.
ה ד ר ן
מארץ רחוקה . . .
אין צפיה אין מטרה
הישגיות תחרות וקרירה
יש להשמיט מהמנטרה
אל תקריב את ההווה
את העתיד דחה
ואת העכשו חווה.
