התפילה מאפשרת לגבש את העצמי על ידי חיזוק 3 יסודות :

• המודעות

• הביטחון

• מימוש ערכים

תפיסה זו נובעת מההשקפה שהאדם נמצא במרכז הבריאה ושהוא ראוי למימושו כאדם מיוחד ושאין שני לו. מימושנו כאדם איננה רק זכות אלא גם חובה ומותנה בשלושת היסודות לעיל. זהו יסוד של יחסינו עם הקב"ה :

•  מצד אחד הקב"ה ברא אותנו כמטרה בפני עצמה ולא כאמצעי או כלי שרת כל שהוא. הוא אוהב אותנו כאבא שאוהב את בניו ללא תנאים או סייג וכפי שאנו. 

• מצד  שני , אנו- כבני אדם-  ממלאים את חובתנו כלפי בורא עולם  שהיא חובה כלפי עצמנו.  אהבתנו כלפי יתברך שמו הינה אהבה של בנים כלפי אביהם שבשמיים אשר מרעיף בהם חום ואהבה  יום יום , שעה שעה. אנו מהללים אותו ומודים לו על כל חסדיו ומבקשים ממנו לגמול לנו כל טוב . ההלל וההודיה לקב"ה הינה על עצם בריאתנו כאדם ורצונו שנממש את עצמנו. אולם לא יתכן מימוש ללא חיזוק 3 היסודות לעיל. התפילה הינו האמצעי לחיזוק שלושת היסודות העצמי. (עיין במאמר יהדות ומימוש ערכים).

המודעות מהווה השלב הבסיסי בחיזוק העצמי .היא מהווה השלב שלפני ההשלמה והקבלה העצמית שמהווה מרכיב חשוב ביסוד הביטחון. המודעות הינה ידיעה והכרה של הנקודות החוזק ונקודות החולשה שבנו. אם קל לנו להכיר בנקודות החוזק שלנו , קשה ביותר להכיר בנקודות החולשה שלנו. הנקודות חולשה שלנו מהוות בעיקר את הפגמים הנפשיים אשר התגבשו במהלך חיינו : רגשות שליליים כמו כעס ,קנאה,שנאה ,גאווה ,תאווה בלתי מרוסנת ,חרדה ,עצב ועוד…

בזמן תפילת התחנון, אנו פורטים את כל אותם פגמים לפרטי פרטים ומביאים אותם למודעות שלנו : "חטאנו ,פשענו ,עווינו ,כעסנו...".  אין פה שפיטה והטלת אשמה, ישנה הכרה והודאה. הידיעה "שהקב"ה הוא בוחן כליות ולב ואין נסתר מעיניו" גורמת לנו להכיר באותם "חטאים"  או פגמים שאף אחד יכול להתגאות שהוא נקי מהם . וכבר הזכרנו שהקב"ה אוהב אותנו כפי שאנו.

היסוד הבא הוא הביטחון .יסוד זה הוא קבלה עצמית והשלמה .הוא מאפשר לקבל ולשאת את ייחודנו ביקום בלי בושה ופחד. האמונה בהקב"ה יתברך היא אמונה בעצמנו. כי לא יתכן שהקב"ה ברא אותנו חסרי ישע ואונים. בחסדיו, הוא קבע זכות נצחית למימוש עצמי באופן ייחודי לכל אדם ואדם. זוהי האמונה האמיתית אשר באה לידי ביטוי בתפילת "מודה אני" ,"אלוקי נשמה" ועוד כמה תפילות.

אולם יסודות המודעות והביטחון אינם מספיקים לגיבוש העצמי .העצמי זקוק להתפשט במרחב האנושי או במילים אחרות להתממש. העצמי איננו רק מערכת המגיבה לגירויים מבחוץ במטרה להגיע  לשיווי משקל עם הסביבה אלא להפך, הוא נוטה לערער את הסדר הפנימי שבתוכו על מנת להתפשט במרחב האנושי ולממש את עצמו. נטיה זו מקורה בדחף התפשטות העצמי המולד. אי פורקן נאות של דחף זה הוא המקור לעכבות הנפשיות. ולכן האדם זקוק לתשתית רוחנית שהוא היסוד השלישי : הערכים.

הערכים הם כבוד וחסד. כבוד הוא לזולת ,דהיינו להכיר בזכותו של הזולת לממש את עצמו מבלי לוותר על זכותנו אנו. כבוד לזולת זה לא להשפיל ,לא לשקר , לא לפגוע ,לא לגנוב ולא לגרום לו שום רע. חסד זה לתת ,לעזור, ולגמול חסד. שני הערכים מוצאים את ביטויים המלא בפסוק :"ואהבת לרעך כמוך". הערכים מתווים את פעילויותינו ונותנים משמעות למימוש העצמי (ראה עידון הדחף התפשטות העצמי) . הם מפרידים בין הרגשות למעשים .דהיינו למרות שקיימות בקרבינו רגשות עזים ושליליים כמו כעס וכו' ,הטמעת הערכים מאפשר לנו לפרוק את המטען המזיק שבאותם רגשות ,לעדן את הדחף התפשטות העצמי ולתת לאנרגיות הנובעות ממנו לזרום ולהניע אותנו בצורה האופטימלית. התפילה מדגישה את "קבלת עול מלכות שמים" או במילים אחרות מימוש הערכים ב"קריאת שמע" הנאמרת 3 פעמים ביום.

שלושת היסודות :מודעות , ביטחון וערכים מתחזקים מדי יום על ידי התפילה ומאפשרים לאנרגיה העצבית שמקורה בדחף התפשטות העצמי לזרום להניע אותנו בשלווה במקום להתפרץ לכל הכיוונים ולהתבזבז , דבר העלול לדרדר אותנו למתחים ,לחרדות ולדיכאון.