. סוגיית קיומו של אלוקים:

ברוב מאמרים של חזרה בתשובה אשר היו מיועדים לחילוניים , בלטה המגמה להוכיח את אמיתות התורה על בסיס טיעונים לוגיים . והדבר נכון פי כמה וכמה כאשר מדברים על קיומו של אלוקים. הנה מתוך מאמר שקראתי באתר של ארגון ערכים, ההוכחה הקלאסית לקיומו יתברך:  

"גם בשאלת הבריאה והבורא, האדם הנבון חייב להגיע למסקנה הברורה והמוחלטת שיש אלוקים, שהרי כל דבר בעולם מתוכנן להפליא. התבונן בעלי הכותרת של הפרחים, בנמלה הקטנה ביותר ובאיברים המשוכללים של גופנו... כשם שאתה משוכנע שאת האריג יצר אורג, וגם אם לא נכחת בשעת האריגה, מבין אתה, כי יצירה כה מורכבת אינה יכולה להיווצר מאליה, כך גם העולם כולו. עולם המלא חכמה נוצר על ידי מישהו - "ה´ בחכמה יסד ארץ!" (משלי ג, יט)".

הוכחה 1 זו יכולה לשכנע אולי בקיומו של אל מהנדס-על אשר הטביע בבריאה או בטבע חוקיות נפלאה, מין אלוקי שפינוזה שכזה. והאמרה המפורסמת של אלברט אינשטיין ש"אלוקים אינו משחק בקוביות" מבטאת את דחייה של ההמיקריות בטבע. אבל היא מאוד רחוקה מלהוכיח את קיום אלוקי אברהם, בורא ומשגיח על ברואיו באמצעות י"ג מידות כפי שהתגלה למשה רבנו בהר סיני. והאמת ניתנת להיאמר: לא ניתן להוכיח את קיומו של אלוקי אברהם באמצעות התבונה.  וצודק אותו אטאיסט בשם (Richard Carrier) שדבריו מובאים באתר האנטי-דתי חופש " מעולם לא ראיתי או דיברתי עם אל, וגם לא ראיתי אל עושה משהו בפרוש א-לוהי. אנשים מתעקשים שהם יודעים שאכן א-לוהים קיים, אבל רובם באמת אומרים שהם רק מרגישים אותו, ולא מביאים שום הוכחה אחרת. " ואכן קיומו של אלוקים בלתי ניתן להוכחה מדעית. וההתעקשות לבסס את הוכחת הקיום על בסיס כלים מדעיים משמיטה את הקרקע מתחת רגלי האמונה. כי האמונה מתחילה אפה שהידיעה מסתיימת.

ככלל, ההכרעות החשובות של כל אדם הן בלתי מנומקות ומקורן בכל מיני אמונות אשר כהדגרתן הן בלתי רציונאליות. ואין לזה שום קשר למידת דתיותו. וזה לא כשל שכלי כפי שרבים נוטים לחשוב כך. אלא זה מאפיין  את האדם, אחרת מה מותר האדם מהמחשב? יש אדם שמאמין שהערך העליון הוא האסטטיקה ושהכול נשפט מנקודת מבט של חן, סימטריה והתאמה. יש האדם הכלכלי המעוניין במה שמועיל ודוחה את הידע הלא-שימושי. יש האדם המדיני המאמין בכוח . בכל מקצוע שהוא עוסק הוא מגלה את עצמו כאיש שלטון ושואף להשפעה ולהנהגה . יש האדם החברתי המאמין שהערך הנעלה ביותר הוא אהבה לבני אדם . תכליתו הוקרת הזולת לכן הוא אדיב אוהד ולא אנוכי . הוא רואה בעמדות הכלכליות האסטטיות ועיוניות כקרות ולא אנושיות. ויש האדם עיוני-תבוני שהוא בעל עמדה ביקורתית והכרתית בחיפוש אחרי האמת ,מבקש לצפות בשיקול דעת ודוחה כל מה שבלתי נתפס על ידי התבונה. כמו אותו אטאיסט מושבע אשר המיר את האמונה באל באמונה בעליונות התבונה (Richard Carrier). וכאשר נשאל על נקודה זו הוא עונה: אני מאמין בתבונה רק כי ראיות מוחשיות תמיד אישרו שהתבונה מהימנה.  הטעות שלו היא שהוא מבסס את אמונתו בתבונה מתוך כללים שנגזרים ישירות מהתבונה עצמה. אולם הוא לא מודע לכך שהוא הכתיר את התבונה באופן בלתי רציונאלי ככלי הבלעדי להבנת עולם התופעות ולדידו מה שלא נתפס תבונית אינו קיים. לצורך הדוגמא ורק לצורך הדוגמא,הדבר דומה למי שטוען שאם עינו אינה מסוגלת לקלוט קרן אור אז היא פשוט אינה קיימת ומתעלם מקרינת אינפרא-אדום ואולטרא-סגולית שעין אנושית לא מסוגלת לקלוט.

התבונה הוא כלי מאוד חשוב שניתן לבני אנוש בחסדו יתברך כדי להבין את עולם התופעות. אולם זהו אינו אלא  כלי. הוא מגלה לנו פן מאוד מצומצם של המציאות. אותה מציאות מתגלה לחושינו רק דרך המסננת של כלי התבונה. התבונה מסתפקת בלהסביר את הקשרים המכאניים שבין סיבה למסובב שהם חלק מאותה חוקיות חובקת עולם. ויש כאלו שמאמינים שאין שום דבר מעבר לאותו קשר מכאני. לעומת זאת, איש האמונה משתחרר מכבלי התבונה ומאמין שמעבר לאותה חוקיות חובקת עולם, קיימת ישות עליונה אשר מסובבת את העולם מהבחינה הרצונית ולאו דווקא מהבחינה המכאנית. האמונה מורה למאמין לבוא מתוך כל הקונסטרוקציות המורכבות אל המרחב המצוי אחריהן, המרחב שמעבר לחוקיות . לכן אם התבונה אינה מסתפקת אלא בחשיפת החוקיות של הטבע, והאמונה מתמקדת בחשיפת הרצון האלוקי בטבע 2 ,אז זה אומר שהם אינם משחקים באותו מגרש ולא יכולה להיות בינהם שום תחרות .

כותב י. לייבוביץ´ בלשונו החדה במאמר המפורסם "המדע ודת ישראל" (1971) :" ממש מגוחך הוא הרעיון, שהתורה ניתנה כדי ללמד את האדם פרק במדעי-הטבע או ההיסטוריה, ושהשכינה ירדה על הר-סיני כדי למלא פונקציה של מורה לפיסיקה, לביולוגיה, לאסטרונומיה וכו´ - רק שהשי"ת הוא פרופסור טוב יותר מאשר הפרופסור המלמד באוניברסיטה".  הפסוק הראשון שבתורה "בראשית ברא אלוקים את השמים והארץ" אינו מבטא אלא את הקשר הרצוני של הקב"ה לבריאה-דהיינו הרצון לברוא את העולם- ואינו מתיימר לחשוף שום תגלית מדעית בדבר מקורו של היקום. הרצון האלוקי העומד מאחורי החוקיות המכאנית הוא הוא התהום הפעורה בין אמונה למדע ופער זה לעולם לא יינתן לגישור.

ג. בעיית קיום הרוע והבחירה החופשית:

כל הטענות של אותם כופרים בקיומו של א-לוקים בשם אליל התבונה אינן עושות שום רושם על המאמין כפי שהוכחות לוגיות או פסדו-לוגיות לקיומו יתברך של כל מיני מחזירים בתשובה אינן מעלות או  מורידות מעומק האמונה האמיתית. ומי שמתנה את אמונתו באלוקים על בסיס הוכחות לוגיות יתקשה להסביר את קיומו של הרוע בעולם. הרי אם האלוקים הוא כליל השלמות, למה הוא ברא עולם לא מושלם, בו הרוע שולט ביד רמה? שאלה קשה זו העסיקה מאז ומתמיד את הוגי הדעות הדתיים והעבירה על דתם רבים וטובים. אין ספק שהמאורע של השואה המבליט במלוא חומרתה את הסתירה בין קיומו של א-ל שהוא פסגת השלמות לבין עצם התרחשות הזוועה של השואה  מהווה אחד לגורמי החילון העיקריים של העם היהודי במאה העשרים. ומי שמקבל את ההוכחה הטלאולוגית לפיה קיום הסדר בעולם מצביע על חוסר-מקריות, על תכליתיות , אין לו תשובה רציונאלית לדרך התנהלותו של העולם בפועל. לכן אין לו בררה אלא להסיק שאלוקים הוא אכזר ולא אכפתי, ובמובן זה אין לו תכלית. לעומת זאת, סתירות לוגיות אינן מטרידות את המאמין האותנטי כי יסוד אמונתו הוא התגלות אלוקים בזמן חוויה רוחנית עזה שמקורה מעומק נשמתו. ולכן האמונה האותנטית הינה העדות הטובה ביותר של הימצאותה של הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל. המאמין האותנטי אינו מסוגל ואינו רוצה להוכיח את קיומו של אלוקים בכלים תבוניים . הוא משתחרר מכללים התבוניים הכובלים אותו ונותן לאמונה לפרוץ מעומק פנימיותו , למלא את תודעתו ולדבר מתוך גרונו. רציונאליות והבנה רגילה של העולם מתמוססת בחוויה הדתית. כאשר המאמין האותנטי נדרש להסביר את קיומו של הרוע בעולם, תשובתו פונה לרובד הרוחני ולא לרובד השכלי. המאמין עונה שהאדם נולד בצלם אלוקים , דהיינו הוא בעל רצון חופשי כמו אלוקיו3 .   חופש הבחירה שביסוד הרצון החופשי מניח גם את האפשרות לבחור ברע. אם אפשרות זו לא הייתה קיימת, אז למעשה מושג הבחירה החופשית לא היה קיים ,דבר הסותר את עובדת בריאת האדם בצלם. ולכן סיבת קיום הרוע בעולם אינו "כשל אלוקי" אלא הוא קשור בעבותות לבריאת האדם. וכך מתברר שהרוע אינו סותר את שלמותו יתברך אלא להפך הוא מאדיר את ייחודיותו של האדם באשר הוא בעל חופש בחירה.

ד. שכר ועונש לאור התנהלות אלוקים:

שאלה מרכזית בתורת הגמול הינה: איך יתכן שאדם לא עבר על מצוות ה´ ובכל זאת נראה כי הוא נענש? שאלה זו מנוסחת בגמרא במסכת ברכות. מסופר שם על משה, ששואל את האל: "מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?". ישנן כמה תשובות מקובלות לשאלה זו. הרב יוסף אלבו מסכם אותן (מתוך מקורות כמו הרמב"ם ומאמרים בגמרא) בספרו ´ספר העיקרים´:

1. יתכן שהצדיק חטא בכל זאת- ששכח את חטאו, או שחטא חטא קטן מאוד. שנית, יתכן שהרע הבא עליו אינו רע באמת- לדוגמא: אדם שרוצה כל הזמן עוד, אפילו צדיק, לא יתכן שכל רצונו יסופק לו ויתכן שיהיה לו רע בעקבות זאת.

2. יתכן  שהוא סובל בגלל שניתן עונש קולקטיבי לעמו או לעולם, בגלל שלא בקש רחמים על שאר העולם, כדי לכפר על שאר העם או העולם .

3.  יתכן שהוא נענש על חטאי אבותיו, או שעל ידי עונש שקבלו אבותיו נענש גם הוא, יתכן שמדובר ב´ייסורים של אהבה´- כדי להגדיל את שכרו בעולם הבא, ויתכן שזה ניסיון .

רבי סעדיה גאון כתב כי אין שכר ועונש בעולם הזה כלל, ומה שרואים כאן הוא קצת מן הגמול הצפוי בעולם הבא, סימן לבאות, אך לא הגמול במלואו. בקבלה מייחסים את סבלו של הצדיק לחטאים שהיו לגילגוליו הקודמים. ניתן לראות מהלך דומה גם באמונות מן המזרח.  לייבוביץ´ כופר בגישה תורת הגמול המבטיחה שכר למקיימי מצוות ה´ ועונש לעוברי מצוותיו, אלא טוען שעצם קיום מצווה הוא השכר ועצם עשיית עברה הוא העונש בהתאם לדעתו הידועה הרואה בעבודת ה´ את טובתו של האדם בכבודה ובעצמה.

רבים מהכופרים רואים בתורת הגמול מפלט שמצאו המאמינים מחוסר הוודאות. לדעתם, ריבוי הכוחות בטבע גרם לאנשים להמציא סיפורים שקשרו את הטבע המופעל על ידי אלוקים עם ההתנהגות האנושית. האמונה שהגשם הוא גמול על מעשים טובים, למשל, מאפשרת לאדם להרגיש שליטה טובה יותר בירידת הגשם. דעה זו היתה אומנם נכונה לגבי האמונה הפגאנית אשר קשרה את מקור ריבוי הכוחות בטבע באלים השונים, אבל היא לא נכונה לגבי האמונה האותנטית בה´. האמונה האותנטית אינה מנסה לקשור קשר ישיר בין התנהלות האלוקים בעולם לבין התנהגות האנושית ואינה מתיימרת לקרוא את רצונותיו יתברך על יסוד פרוש מהלכי ההיסטוריה. האימרה של חז"ל "נסתרות דרכי האל"  אינה מהווה סיסמא אלא היא אמת לאמיתה.  נשאלת השאלה : איך משתלב עיקרון השכר והעונש שהוא בבסיס תורת הגמול עם האמונה האותנטית שפוסלת את הניסיון לפרש את מהלכי ה´ על פי עיקרון זה?  עיקרון הגמול מהווה אחד מעיקרי האמונה : ה´ גומל לאיש חסיד כמפעלו ונותן לרשע רע כרשעתו. עבור המאמין האותנטי בטחונו בתקפותו של עיקרון הגמול הוא מוחלט ולא ניתן לערעור. וזאת עד כדי כך שהוא בלתי תלוי בהתנהלותו של הקב"ה בעולם. ולכן יכול להיות שהמאמין יראה אדם אחד שקיים את מצוות כיבוד הורים בהידור ומת צעיר ואדם שני שזלזל בהוריו ומת בשיבה טובה ובכל זאת אמונתו בעיקרון הגמול לא תפחת כהוא זה. כפי שכתבתי לעיל סתירות לוגיות כפי נצפות בעולם אינן מטרידות את המאמין האותנטי כי רציונאליות והבנה רגילה של העולם מתמוססת בחוויה הדתית. בדיוק כפי שבשביל אברהם-גדול המאמינים-לא הטרידה כלל הסתירה בין ערך קדושת החיים לבין צו העקדה. לכן המבחן האמיתי של האמונה הוא כאשר עולם הרעיוני-מוסרי של המאמין מתנגש עם התנהלותו של אלוקים באשר היא סותרת את הכללים שהוא בעצמו קבע.  הזעקה של אברהם כלפי הקב"ה- חלילה לך מעשות  כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה הצדיק כרשע חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?- מהדהדת בכל דור ודור ומבטאת באופן אמיתי את מבחן האמונה, וראוי שדורות שבאו אחרי השואה ישננו אמת זאת. וזהו הפרוש לפסוק מתהילים "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה´ היא תקום, עצת ה´ לעולם תעמוד": אנשים חושבים ומפרשים בדרך כלל את התנהלות ה´ בעולם על פי נטיית לבם אבל טעות גדולה בידיהם כי בסופו של דבר, עצת ה´ היא תקום, דהיינו כוונת ה´ הנסתרת היא היא הקובעת מהו שכר ומהו עונש ומי צריך לקבל שכר ומי צריך לקבל עונש.

הערות

1 הוכחה זו ידועה כהוכחה הטלאולוגית אשר קיבלה עדנה מחודשת בארה"ב תחת השם "התכנון התבוני" . קיום הסדר בעולם מצביע על חוסר-מקריות, על תכליתיות. במאה ה-18 הציג התיאולוג ויליאם פאלי את הטיעון מן התכנון. הדוגמא שהוא הביא היתה של אדם המוצא בדרכו שעון. כל מי שמתבונן במורכבות של השעון, לפרטי פרטיו, יגיע למסקנה כי השעון תוכנן, לא באקראי, ע"י ישות אינטילגנטית. מורכבות הטבע עולה עשרות מונים על זו של השעון. על-כן חייבים להגיע למסקנה כי תכנן אותה מתכנן-על: אלוהים. חולשת ההוכחה: מהי התכלית של אלוקים? מדרך התנהלותו של העולם אפשר להסיק שאלוקים אכזר ולא אכפתי, ובמובן זה אין לו תכלית, או שתכליתו איננה מובנת לנו, ואז מסבירים את הלא-מוסבר בלא-מוסבר.

2 גישה זו מתייחסת להגישה הדיאלקטית של פרופ´ שמואל הוגו ברגמן שסוברת שאף אם יש סתירה בין מדע לתורה, הדבר משקף את מגבלות התפיסה האנושית, שאיננה יכולה לתפוס את האינסופי והמוחלט, ולא שקרותו של צד כלשהו. מהותו של העולם, שהחזון האמוני והלוגיקה המדעית, אינן יכולות להתחבר לכלל הרמוניה אחת.

3_פרשנות זו המזהה את צלם אלוקים עם הרצון החופשי מסתמכת על פרשנות הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק בעל ה"משך חכמה" שלפיו דווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, היא היא הצלם, כשם שהאלוהים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו.