1 תיאור המקרה:

 2.1  המודל להתמודדות חינוכית עם נער בעייתי

טיפול נכון בנקודות חיכוך בגיל הטיפש שעשרה.

2.2 כללי התנהגות :

 2.3 לימודים בבית הספר:

2.4  התפילה:

2.5 לימוד תורה

      1 תיאור המקרה:

מדובר בנער בן 16 שמזלזל בתפילה ומתייחס אליה כאל עול כבד שמכריחים אותו לשאת ולא כצורך פנימי שמקורו בנשמה. גם כאשר הוא משתדל להתפלל , הוא עושה זאת כחובה, בלי התלהבות יתרה. הצורך לתפילה נמצא איך שהוא ברמה השכלית ובכלל לא ברמה הרגשית. אין פלא שבמקרה זה אין לו סבלנות להתפלל ומצפה מתי יוכל ל"השתחרר מהבית כנסת". קשה לו לקום בבוקר לתפילה במיוחד בימי שבתות וחגים ומנסה כמה שיותר לשהות במטה למרות הבקשות הנמרצות של הוריו. אין לו סבלנות לשמוע מאביו דברי מוסר ומסרב בתוקף ללמוד אתו תורה.הוא מזלזל בקיום המצוות המעשיות כמו נטילת ידיים וברכת המזון אשר משתדל לסיים מהר. מוריו ומחנכיו בבית הספר מרבים להתלונן על חוסר הרצינות שלו בלימודיו .ציוניו נמוכים ואינם משקפים את יכולתו. הנער מגלה סימני עייפות בכיתה וחוסר עניין בלימודי קודש בפרט ולכן אין פלא שההורים מוזמנים מדי פעם לשיחה דחופה עם המנהל או המחנך.

  2 טיפול נכון בנקודות חיכוך בגיל הטיפש שעשרה.

הבעיה עם ילד מתבגר היא שהסביבה – הבית ספר, הרחוב ,אמצעי התקשורת - מהווה תחליף למשפחה בנוגע להמשך עיצוב עצמיותו ולכן אפשרויות שלנו כהורים להשפיע יותר מוגבלות , אם כי לא מבוטלות. הזלזול במצוות הרבה יותר חריף אצל הנער מאשר אצל ילד קטן מכוון שהסביבה היא המכתיבה עכשיו את כללי ההתנהגות כאשר המשפחה הפסיקה להיות מוקד התייחסות להגדרה עצמית. וכאשר הסביבה משדרת ערכים שליליים , משימת החינוך לערכים הופכת עוד יותר קשה. אולם אל לנו להתייאש כי יש להורים מה לעשות .  

     2.1  המודל להתמודדות חינוכית עם נער בעייתי:

                 המודל הוא של חמישה שלבים:

·        סביבה משפחתית ידידותית : זאת החממה שמתוכה מתחנך הנער. היא מספקת את התנאים האופטימאליים  לגידול הנער על ערכים .

·        חינוך לערכים : לשנן את הערכים ולתת לו להבין עד כמה חשובים לנו אותם ערכים למרות שהוא עדיין לא מקבל אותם. החוכמה היא למעט בלהתמודד עם ההתנהגות שלילית ולהימנע בהתנגשות חזיתית עם הנער ולהרבות לעודד באופן מושכל התנהגות חיובית.                                             

·        הבנה : זהו שלב בו הנער מתחיל להבין את חשיבות של הערכים בעיני הוריו . לדוגמא האישית יש תרומה נכבדה לתהליך ההבנה.

·        קבלה : הנער מתחיל להבין את הרציונאל שעומד מאחורי הערכים אשר בלעדיהם לא ניתן לבנות חברה מתוקנת. הנער מבין שגיבוש עצמיותו וקבלתו בחברה לא תיתכן ללא ערכים.

·        אימוץ : בשלב הזה הערכים מופנמים והנער מתחיל לאמץ באופן מעשי את הערכים ולהתנהג על פיהם.

   סביבה משפחתית ידידותית ===> חינוך לערכים ===> הבנה ===> קבלה ===>אימוץ .

הכלל הוא שכאשר נתקעים עם הנער באחד מהשלבים , אז יש לחזור לעבוד על השלב הקודם ואם זה לא עוזר, אז יש לחזור לשלב שלפניו עד לשלב של קיום סביבה משפחתית ידידותית. שלב זה הוא הבסיס לחינוך. הכישלון בחינוך טמון בסביבה המשפחתית של הנער. משמעות הדבר הוא שאם הנער לא מוכן לשמוע מאביו דברי מוסר אז כנראה מה שהוא לא תקין מתחולל בקשרי הנער עם הוריו ויש לעבוד על זה.

2.2 כללי התנהגות :

השינויים החלים בגיל הטיפש שעשרה משליכים על כללי ההתנהגות .הרצון להגדרה עצמית  גורמים לזעזועים בהתנהלותו של הנער בבית ובבית ספר. המרדנות המקבלת לגיטימציה מתחושת החופש שהסביבה החילונית משדרת מביאה לעבור על המצווה החשובה ביותר : מצוות כיבוד אב ואם וכיבוד מורים ומחנכים ."טריקת הדלת" של הנער אין משמעותה "סגירת דלת" ועלינו כהורים להבחין טוב בפתח הקטן שהוא משאיר ,אם כי בהחלט יכול להיות שלא ישאיר פתח קטן אפילו, אבל זה קורה לעיתים רחוקות. אותו פתח קטן של הדלת ילך ויגדל אם הנער יבחין שהחיק המשפחתי נשאר חם וידידותי למרות האתגר הקשה שהנער מציב בפני ההורים. המשימה העיקרית היא להחזיר למשפחה את המעמד שהיה לה בעיני הנער כאשר הוא היה קטן. בשביל זה הנער צריך להבין- מעבר לשיקולי נוחות חומרית- שסביבת הרחוב איננה יכולה להיות תחליף לחיק המשפחתי. המשפחה צריכה לספק לנער בית חם,ידידותי וללא תחרות . עלינו כהורים לקבל אותו עם המגרעות שלו ולהתעניין בעולמו הפנימי ולכבדו. אז קל יותר יהיה לנער להבין עד כמה יקרים לנו הערכים שאנו רוצים לחנכו על פיהם  ועד שיקבל אותם ויאמץ אותם ,הדרך הקצרה. לכן המודל להתמודדות חינוכית נכונה עם התנהגות בעייתית מתחיל בבניית חממה רגשית ידידותית כמוצע במודל לעיל.

            2.3 לימודים בבית הספר:

בגיל הטיפש שעשרה , אין לנו יותר את הפריבילגיה להפעיל את שיטת המקל והגזר. גיל ההתבגרות הוא גיל קשה . הנער מחפש להגדיר את עצמו במנותק מהסביבה המשפחתית שלו ותחומי ההתעניינות שלו נקבעים באופן עצמאי ללא הזדקקות להורים. אולם הנער עדיין זקוק לחממה המשפחתית שלו ולכן רק מתוכה צריכה להיות מועברת לו הדרישה החד-משמעית לרצינות מינימאלית בלימודים. יש לדבר אל לבו של הילד על חשיבות הלימודים בזמן מתאים דהיינו כאשר מרגישים שאוזנו קשובה . יש לגלות עניין במקצועות שהוא לומד ולהפוך הנושאים הנלמדים לשיחה ידידותית. הדגש צריך להיות מושם על הנושא הנלמד ולא על רמת הידע שהוא מגלה . ההורה לא צריך לשמש כבוחן אלא יש להשאיר תפקיד זה לבית ספר. התעניינותנו בלימודיו בבית ספר לא צריכה להיות מוגבלת לגיליון הציונים שלו , אלא בחומר הלימודי עצמו. המטרה היא לתת הרגשה לנער שמה שהוא לומד מעניין אותנו גם אם אנו לא תמיד מבינים . בדרך זו , הוא נוכח לדעת שהוא לא מתמודד לבד עם הלימודים  עם כל התסכול שבדבר. הוא כבר לא בודד במערכה  אלא הוריו מגלים עניין במה שהוא לומד ומבטאים בזה את אהבתם אליו.

2.4  התפילה:

זה לא קל ,להורה דתי לקבל שבנו המתבגר מזלזל בתפילה.אולם אין בררה, חייבים להגיע למצב של קבלה אם כי קבלה זה לא אומר השלמה.אין פלא שלתופעות הבגרות יש השלכות על אופן בו הוא מתפלל. עלינו אם כן להשתדל ללוות את הנער בתקופה קשה זו תוך הבנה לשינויים שהוא חווה בפנימיותו ותוך התעניינות בתחומי עניין המעסיקים אותו. התפילה איננה צורך שניתן להחדיר בנפשו של המתבגר אלא הצורך בתפילה נוצר לאט לאט כתוצאה של דרישה הבאה מעומק נשמתו.  רק על ידי בניית סביבה ידידותית וכיבוד עולמו הרגשי ניתן להעמיק ולבסס את הצורך בתפילה. חינוך לתפילה עטוף באהבה יצליח בסופו של דבר לפורר את קיר העקשנות והזלזול שהבן המתבגר בנה סביבו. כי אז הוא מתחיל להבין שהתפילה הינה צורך נפשי עמוק גם אם הוא עדיין לא מרגיש את הצורך בה . תפקידנו הוא אם כן לעורר את הצורך בתפילה .איך מעוררים את הצורך בתפילה ?

·        דוגמא אישית . יש להעביר לנער המתבגר את המסר שגם אנחנו ההורים זקוקים לתפילה כמו אויר לנשימה. כי אם אנו בעצמנו לא משוכנעים בחשיבות התפילה אז אל לנו לצפות שהילד יקפיד על התפילות .

·        לשדר לנער מסר ברור וחד-משמעי שהתפילה היא התרופה למצוקותיו ומרפא לנשמה המתייסרת. רק התפילה מעומק הלב השבור פותחת צוהר לרחמי שמים שנאמר "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע" . ולכן יש להראות לנער ,מתוך הסידור בכלל ומזמורי תהילים בפרט, כמה פסוקים המבהירים את תלותו של האדם בה' ואת הצורך בקרבתו.

·        לשדר לנער שהתפילה מפנימה בלבנו שהתנהגותו של ה' בעולם היא לפי מדת החסד ובדרך הצדקה ומשפט שנאמר "אוהב צדקה ומשפט , חסד ה' מלאה הארץ" ושעלינו ללכת בדרכיו . כי תקומת האדם תלויה במימוש ערכים שהם השתקפות של מידות ה'  שנאמר "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו , נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי" .גם כאן יש לציין לנער את הפסוקים המבהירים דברים אלו.

·        אין לסגת מהדרישה להקפיד על התפילות ולכן יש מקום להעיר לו לעת צורך כאשר הוא מפגין זלזול בתפילה. אולם אסור שהערות אלו יהיו מוקד לסכסוך מתמשך.

2.5 לימוד תורה

כמו החינוך לתפילה , גם החינוך ללימוד תורה יותר בעייתי וקשה לנער מתבגר מאשר לילד . וזה מאותן סיבות שמניתי לעיל בסעיף חינוך לתפילה. גם חינוך ללימוד תורה צריך להתבסס על רגשי כבוד הבנה ואהבה ובשום אופן תוך כדי כפייה. איסור השימוש בכלי הכפייה לילד מתבגר איננו אומר שאין צורך בנחישות ודרישה להקפדה לכיבוד התורה. ולכן אין לעבור לסדר היום על כל גילוי של זלזול בספרי קודש. לדוגמא אין לקבל שהנער יזרוק ספרי קודש או שיניח אותם במקום לא ראוי או שילמד ללא לבוש הולם .דרישה נחושה כזו משדרת לילד שישנו קו אדום שאין לעבור אותו ומשרישה בלבו יראת כבוד לתורה.

אם הנער נמצא במסגרת ישיבתית כדאי להתעניין בחומרים הנלמדים בישיבה ולמקד אותם כנושאי לימוד המשותפים להורה ולבנו המתבגר.על ההורה להתעמק בסוגיה אחת הנלמדת בישיבה או בתיכון ולהפוך אותה לנושא לדיון משותף עם הנער.

אם הנער אינו לומד במסגרת דתית (אבל נכון לעשות גם אם הוא לומד במסגרת דתית כלשהי), מומלץ לקחת נושא אחד בלבד מפרשת השבוע ולהפוך אותו לדיון משותף בין ההורה לבין הנער במתכונת שאלה/תמיהה במטרה לגרות את סקרנותו. ניתן להיעזר בפרשנים תוך כדי הדיונים ביישוב השאלות ותרוץ התמיהות . הדבר יאפשר הפריה הדדית והתעמקות בנושאים בעלי עניין משותף תוך התבססות על המקורות היהודים. ניתן לדלות מתוך פרשת השבוע הרבה חומר למחשבה על נושאים אקטואליים המעניינים את הנוער ובכך להפוך את הלימוד התורה לחי  ונושם .שולחן השבת מהווה הזדמנות טובה מאוד לדיון בפרשת השבוע ומאפשר שיתוף כל המשפחה וסיעור מוחות מהנה ומועיל . על ההורה להכין לפני זה נושא מהפרשה אשר עשוי לעניין את הילדים ולהוביל את הדיון במתכונת של שאלות/תשובות.

גם חג המתקרב יכול לשמש נושא לימוד משותף בין הורה לנער.החוכמה היא למצוא את ההקשר האקטואלי של החג או נושא מהחג אשר עשוי לעניין את הנער ולפתח אותו יחדיו.למשל לקראת חג החנוכה ,ניתן לדון עם הנער בסיפור של חנה ושבעת בניה ולקח המסירות הנפש שניתן להפיק ממנו .כמובן שההורה צריך להתכונן לפני זה תוך הסתמכות במקורות על מנת שניתן לנהל דיון מועיל עם הנער.