עב הענן
את פני השמיים עוטפן
את קרן האור הוא מסתיר
ביום קריר וסגריר.
ואני , הלך זר ומנוכר
צועד על אספלט הקר
של סימטת הייאוש,
וזועק : או! ריבונו של עולם
הריני עלוב ומגושם,
ופני נטולות מסכה
אני מוחה על הסתר פניך
ושואל: מתי השחר יפציע ?
מתי תושיע?
ואני עומד במעגל דמיוני
ומובטחני
שהעננה הרת מים
תריק עלי נטפים!
