[ליצירה]
ממש שום דבר (=
בס"ד
בהחלט נקודה למחשבה בפעם הבאה שאני נתקלת בשום (בביטחון מלא שזה חייב להיות במקרה - אני לא אמיצה כמוך...). כמובן בהנחה שאני אצליח להתרכז במשהו נוסף מלבד הטעם הנוראאא שלו. (=
מדהים איך הפכת דבר קטן כל כך כך שייצג עולם ומלואו. מקסים במידה שמכניסה לפרופורציות, ומעלה חיוך בו זמנית - המידה הכי יפה (=
מתוק! תודה רבה ממש!
[ליצירה]
הומוריסטי ומשעשע
השום ידוע בסגולותיו המופלאות, ועל אף ריחו הבעייתי משהו, אני ממליץ עליו בכל פה ובכל לשון (לוהטת...)
רק אומר שמומלץ מאוד לאכול אותו עם מזון נוסף ובמנות קטנות, אם לא רוצים לחטוף כיב כיבה..
[ליצירה]
ממש יפה....
השיר ממש העלה לי מחשבות, שהרבה פעמים בשביל לעודד ולהתמודד, אנו משווים את בעייתנו לצרות גדולות יותר,
לו רק היינו לפעמים מתייחסים כל אחד באמת לבעייתו של השני כפי שהיא,
ממש יפה, תודה.
[ליצירה]
לסבול?
בס"ד
אין חובה לסבול אם ממילא כבר סובלים.
ניתן להימנע מהשומים בחיים.
לגבי סגולות רפואיות - אין צורך להכניס ראש בריא למיטה חולה, אפילו עם הרבה שום.
[ליצירה]
כן, אבל יש עניין של סף רגישות. או שאתה נדקר מכל דבר או שלא.
זה טוב מידי פעם להסתכל מסביב ולקבל פרופורציות לגבי החיים שלך, או לגבי גודל השומיים שלך, אם תרצה...
[ליצירה]
תהיה פילוסופית
אבל זו בדיוק הבעיה. שאתה לא יודע אם מוצדק ואם לאו. ואתה ממשיך להתמודד עם הקושי, והאמונה שלך ממילא נותנת לרבש"ע את כל האחריות למה שקורה לך, מלכתחילא. אז מה עניין להגיד לו שהוא יודע ואם מוצדק מוצדק ואם לאו-לאו?
במילים אחרות, זה כבר מוצדק, איך שלא תסתכל על זה, ולא יתכן שזה לא מוצדק כי אז אתה מערער על סמכותו של רבש"ע, ואם סמכותו מעורערת הרי שגם אחריותו מעורערת, ואז אתה האחראי ללא טוב שעובר עליך..
[ליצירה]
וזה קרה כי זה היה צריך לקרות
ולגמתי ונספגתי בתוכך
ואפילו שירד
כאב
כי הרחבתי שפתותייך
וזרמתי ותוכך.
ועם כל זאת
החזקתי בידך
ובליטוף קל אמרתי
יבוא עוד
ויעבור.
[ליצירה]
לשמעיה שחף! אני מזה לא מסכימה!! דבר ראשון, אקדים לומר, שיש הרבה סוגים של זוגיות, ולכל אחד מתאים משהו אחר.
דבר שני, בן זוג יכול להיות הנשימה שלך, הנשימה הכי עמוקה בעולם. אתה שייך, ושייכים לך, והשאיפה היא לחיות את כל החיים יחד, עד הסוף.
במידה וזאת גישת שני הצדדים, כמובן!!!
בן זוג הוא לא עוד חוויה מרגשת בחיים, הוא שותף לחוויות שיבואו וילכו. ורק הוא ישאר...
ליוני, אחלה שיר.
באופן אישי, נראה לי שהוא צריך קצת חידוד, כי סכ"ה זה נושא די "מטופל", אבל אהבתי את הרעיון.
לך תשיג אותה...
דנדוש.
[ליצירה]
עד "מצאתי את עצמי קבור", מצאתי את עצמי בשיר. יש לך קצב מעולה, פתיחה טובה, ועניין שיצרת להמשיך ולקרוא.
השורה האחרונה, די קוטעת את הרצף, אבל זה נראה לי קטיעה חדה מידי, כיוון שלא הבנתי אותה והיא שוברת את מה שבנית כל השיר. לדעתי אפשר להוציא יותר. השורה האחרונה עלומה מידי...לא?
[ליצירה]
אני מרגישה את המתיחה, הדימויים שלך טובים. אבל אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, לאן הם הולכים. בהתחלה את ממש נותנת את התחושה, ואחר כך אני מבינה שלא הבנתי.
תוכלי להסביר?
דנדוש
[ליצירה]
אני לא בטוחה שלזה התכוונת, אבל ממש העלת חיוך על פניי...
איזה כיף לשמוע חלקים נבחרים מעצמי!
ברור שלא עם הכל אני מסכימה, אבל לפחות עם חלק כן.
והכי מצחיק, כשתראי אותי ברחוב, בחיים לא תדעי את זה, ותהיי בטוחה שאני אחת מההן, שיותר טובות ממך.
ואני אחשוב את זה עליך...
[ליצירה]
לכל אחד יש רגעים שפתאום משתנים לו המשקפיים, ומה שהיה ברור מאליו, פתאום זז מול העיניים. אז נכון שזאת קלישאה, ואין כל כך מה לעשות, אבל תני לזה קצת זמן, ואל תפסיקי לקוות. והכי חשוב, שמיכת הפוך היקרה, אל תוותרי לעצמך, ואל תרימי ידים. וקחי בחשבון שלא תמיד זה עובר אחת ושתיים...
בהצלחה!
[ליצירה]
הדבר העיקרי שאני אוהבת בקטע הוא שזה מדבר על נושא יחסית נדוש ולעוס, אבל הוא מציג את זה מזווית טיפה אחרת ומצליח לדלג מעל המחסום הזה.
אני אוהבת שזה לא "תאהבי אותי קצת יותר ונצא לטיול מדהים בין שמים וארץ והכל יהיה יופי טופי וניהיה החברים הכי טובים בעולם".
הכל הרבה פחות מתוק ולכן, בעיני, יותר ראליסטי ואמיתי.
"תכסי את הכיעור שלי
במילים יפות
זה יפצה על הצער
זה ישאיר פירורים
לימים של מחסור"
זה קטע בשיר שממש אהבתי.
בקיצור, עבודה מעולה, כל הכבוד.
[ליצירה]
נראה לי שהשיר בנוי בעיקר מהחסרים, אנחנו לא יודעים מה הוחסר ואנחנו לא יודעים מה נכתב.
גם הסיטואציה כללית וללא פרטים והשיר קצר ומקצר באינפורמציה.
דווקא זה מה שיפה בעיני.
קיטשי? נכון. זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת, אבל יש בזה. אז מה? גם את צריך... (במינון!!)
[ליצירה]
אני לא יודעת האם הכוונה ממש רצח את כל העולם כמו -לא הבין שכל מה שנמצא בתוכו הוא עולם שלם, שמתוכו יש להפריד את הטוב מן הרע ולהמשיך ולשאוב כח ועידוד, גם אם קשה. ואם את עדיין פה: שאלה לדיון, למה כל המציל נפש אחת מישראל דווקא? מה, לגויים אין עולם פנימי??
[ליצירה]
יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה...
אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא.
היש טעם להלחם?
השיר מקסים, המציאות פחות.
דנדוש.