כשעליסה מארץ הפלאות
תפגוש בנסיך הקטן,
היא תוכל לתת לו נשיקה
והוא יוכל לקטוף לה פרח.
אבל - חבל - איזה - מן - מזל -
הם לא דוברים אותה שפה.
באמת שזה לא צריך לשנות
כלום באמת, אבל אני יודע
היא רק תוכל לתת לו נשיקה
והוא רק יוכל, לקטוף לה את הפרח.
[ליצירה]
טוב שלום... זה נשמע כמו מהטרילוגיה של שר הטבעות או משהו...
מלבד התיאור הדי מזעזע של הסיטואציה עצמה, אני מאוד אוהבת את התיאורים המאוד ציוריים שלך (ושיערך הנחושת היה קשור בזרדים)
ואת התאור והניסוח שלך, בשפה גבוהה ועשירה (אנא, איזבל. יקרה לי את מכפי שאי-פעם תוכלי לתאר)
בקיצור, סגנונך הצורני, נושא חן בעיני.
דנדוש.
[ליצירה]
אני מרגישה את המתיחה, הדימויים שלך טובים. אבל אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, לאן הם הולכים. בהתחלה את ממש נותנת את התחושה, ואחר כך אני מבינה שלא הבנתי.
תוכלי להסביר?
דנדוש
[ליצירה]
נראה לי שהשיר בנוי בעיקר מהחסרים, אנחנו לא יודעים מה הוחסר ואנחנו לא יודעים מה נכתב.
גם הסיטואציה כללית וללא פרטים והשיר קצר ומקצר באינפורמציה.
דווקא זה מה שיפה בעיני.
קיטשי? נכון. זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת, אבל יש בזה. אז מה? גם את צריך... (במינון!!)
[ליצירה]
עוף!! העולם של האדם הוא מה שהוא בעצמו קולט מן העולם שסביבו.אולי יש בקצה השני של היקום ישות שקוראים לה בצ'קצ'ה, אבל היא לא חלק מהעולם שלי. כאשר האדם רוצח את עצמו, הוא לוקח חלק גדול מאוד מכל מה ומי שקשורים אליו, מכל העולם שלו, מכל מה שהשתקף מהעולם הגדול, לתוך עולמו שלו...
ב. אני חולקת עליך! יהודי כופר מוסיף כח לעמ"י? ואני דווקא חשבתי ההפך... (!!!)
ולשאלתך יהודית - לא, דנדוש זה לא עיוות של דנה אלא קיצור של דניאל...
בקשר ל-א' שלך: האם למצוות אין קיום לאחר שהאדם מת? ואני חשבתי שמה שהאדם משאיר בעולם זה המעשים שלו.... זה לא משנה אם הוא מת! הפנקס פתוח והיד רושמת - ז"א: המעשים הטובים והמצוות לא(!) נעלמים לאחר מותו!
את ב' שלך אני אוהבת...
דניאל
[ליצירה]
רון, לגבי היחסים.
ברור לי שלא חשבת על זה, ולכן הערתי את הערתי. אבל הצירוף של:
נשאב פנימה....
והסערה שבחוץ (או שבעצם היא בפנים?).
גופי רוטט, רועד מאושר.
התרגשות.
קירבה...
מפרה את העתיד, מאיר...
וכולי.
זה מזכיר לי את השיר של עידן רייכל: הנך יפה רעייתי, הוא לוקח שימוש משיר השירים והופך לגופני ממש.
וכן, אני יודעת שזאת לא היתה הכוונה...
תגובות