"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
שרה, לא הבנתי את התגובה שלך. תכוונת שכשאנחנו מוצאים משו מעצמינו במילים או בטקסטים של זה שמולינו, ההקשבה היא לא אמיתית?
הרי כשזה קורה, ואותו בנאדם ואנחנו נמצאים בעצם באותו מקום, מבינים את מה שהוא אומר מהמקום שלו-שלנו, וזה מה שגם הוא היה רוצה שיקרה כשהוא מספר- שנתחבר למה שהם תיאר, ואיזו התחברות יותר גדולה מזו יכולה להיות?
כמובן שהבנה של מי שמולינו, גם ללא ההזדהות המוחלטת, או כמעט מוחלטת- אפשרית רצויה וצריך לשאוף לה גם כשאין נקודת חיבור ממשית.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
[ליצירה]
הנה התגובה הרצינית
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
[ליצירה]
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
[ליצירה]
אהבתי את השיר, המבנה והקצב של השיר.
זה גם מוסיף שאין נקודות, בעיקר בסוף.
לגבי הנושא - מה נעשה? הכל תלוי בנו. כל מעשה קטן משפיע, ונקווה להמשיך להעביר את האור. נסי לחייך לאנשים מבוגרים ולומר להם בוקר טוב, סתם, בלי סיבה ומבלי להכירם, תראי איך תאירי את יומם...
דנדוש.
[ליצירה]
אני אוהבת את האסוציאציות בשיר, זה כמו תמונות. וזה תמיד חוזר לזה שהיא חשבה שהם יהיו בפריז. זה כמו שהמחשבות נודדות ואז אתה נזכר על מה רצית לחשוב ושוב נודד ואז שוב נזכר...
אהבתי.
[ליצירה]
יפה על האומץ לגבי הפעם ראשונה ניקוד. זה גם תוחם יותר את המקצב. אבל אני חושבת שמרגישים שהפוקוס של השיר לא על התוכן וזה טיפה גורע. כמו תמונה של פרחים מאוד יפים, שהפוקוס מאחורה. אז הנושא טוב אבל צריך עוד ללטש.
חוצמזה, הבעיה בניקוד היא שצריך מאוד לדייק.
לדוגמא, נדמה לי שצריך להיות דִימעותיה (חיריק) ומה זה שבי דבק? ולמה קפלי ודהוי לא מנוקד? אם מנוקד אז מהתחלה ועד הסוף.
סליחה אם יצאתי ביקורתית משהו, אבל זה דווקא כי יש משהו בשיר, וחבל לפספס אותו...
דנדוש.
[ליצירה]
אני לא שמעתי אותך מקריאה, אבל הסיפור מצוין, ועצוב. אני לא מבינה מאיפה אנשים ממציאים סיפורים עצובים כל כך, האם הבנתי נכון שהסיפור אמיתי?
אלוקים אדירים...
תגובות