הזדהות - למצוא רסיסים
של עצמך בהשתקפויות של
אנשים אחרים.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס"ד. כל כך נכון ומדוייק! יופי של משפט.. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה :-) מבטא את זה די טוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט מעביר את זה לא רע... אני תמיד חושבת שזה כמו לשמוע את ההד של הריקנות שבך מהדהד בריק של האחר. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחייל קרבי, תמיד חלמתי למצוא רסיסים משל עצמי בגוף של אנשים אחרים. זה אומר שהזדהיתי איתם? [ליצירה]
- [ליצירה] היי אדם! שים לב: "בהשתקפויות של אנשים אחרים"; לא "בגוף של אנשים אחרים" כמו ש'תה כותב. החיילים הקרביים של ימינו, גם כן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין רסיסים בהשתקפויות שלהם הכוונה איך שהם משתקפים דרך הכוונת הטלסקופית שלי? [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי, שרה, כתבתי משהו לא רציני. אני נורא מצטער שפגעתי. מיד אשתדל לתקן את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה התגובה הרצינית ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן. רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים. עד כאן הסתלבטות על שרה. ודנדוש: דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם, אבל יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי. היית לאחרונה במילואים? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מרגישה את המתיחה, הדימויים שלך טובים. אבל אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, לאן הם הולכים. בהתחלה את ממש נותנת את התחושה, ואחר כך אני מבינה שלא הבנתי. תוכלי להסביר? דנדוש [ליצירה]
- [ליצירה] חולקת על חלמונית. השילוב בין חדש לישן פשוט מצוין. מה, באמת חשבתם שהיה גן ואוניברסיטה ומכונת גילוח?? ברור שלא!!! זה מעולה, זה עושה את את וזה שובה לב!!! אחלה יצירה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני אקח את זה כמחמאה... החרוזים בשירות הפן הצורני והם עוזרים ליצור את המקצב. אולי בגלל זה זה מסתדר. [ליצירה]
- [ליצירה] ירושלים...? זה ניחוש, אבל אחרי פעמיים של קריאה, זאת המסקנה שהגעתי אליה. (וכן, אני יודעת שאני לא ממש מהירת תפיסה...) קשה לי עם "אין לי זיכרון ממך" ואם "סתם אמרו לי שאת חשובה". ואם אני אגיד לך את זה על פקיעין? אבל, הרעיון עצמו חמוד מאוד, ובכלל, זה שהצלחת ליצור עניין בשביל לקרוא פעם נוספת, זה כבר נחמד... דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה... אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא. היש טעם להלחם? השיר מקסים, המציאות פחות. דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... חזק ומחזק, אותי לפחות. אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] עד "מצאתי את עצמי קבור", מצאתי את עצמי בשיר. יש לך קצב מעולה, פתיחה טובה, ועניין שיצרת להמשיך ולקרוא. השורה האחרונה, די קוטעת את הרצף, אבל זה נראה לי קטיעה חדה מידי, כיוון שלא הבנתי אותה והיא שוברת את מה שבנית כל השיר. לדעתי אפשר להוציא יותר. השורה האחרונה עלומה מידי...לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מוצאת רסיסים בהשתקפויות שלך!!! [ליצירה]
- [ליצירה] טכניקה מענינת כמו גם התוכן. אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] ואיפה, איפה נמצאת הארץ הזאת!? כאשר אתה נסחף במחול החיים אתה משתדל בכל כוחך לא לשים לב לדברים הקשים שמסביב. יש שיאמרו הדחקה, יש שיאמרו התעלמות ויש, שיאמרו: דרך חיים... [ליצירה]
תגובות