הזדהות - למצוא רסיסים
של עצמך בהשתקפויות של
אנשים אחרים.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס"ד. כל כך נכון ומדוייק! יופי של משפט.. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה :-) מבטא את זה די טוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט מעביר את זה לא רע... אני תמיד חושבת שזה כמו לשמוע את ההד של הריקנות שבך מהדהד בריק של האחר. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחייל קרבי, תמיד חלמתי למצוא רסיסים משל עצמי בגוף של אנשים אחרים. זה אומר שהזדהיתי איתם? [ליצירה]
- [ליצירה] היי אדם! שים לב: "בהשתקפויות של אנשים אחרים"; לא "בגוף של אנשים אחרים" כמו ש'תה כותב. החיילים הקרביים של ימינו, גם כן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין רסיסים בהשתקפויות שלהם הכוונה איך שהם משתקפים דרך הכוונת הטלסקופית שלי? [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי, שרה, כתבתי משהו לא רציני. אני נורא מצטער שפגעתי. מיד אשתדל לתקן את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה התגובה הרצינית ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן. רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים. עד כאן הסתלבטות על שרה. ודנדוש: דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם, אבל יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי. היית לאחרונה במילואים? [ליצירה]
- [ליצירה] ואם חשבת כי בך, לא היה עוד צורך, אולי לא ידעת להחכים ולהתבונן, כי נבהלותי,והלכתי. לא באת אחרי. לא ניערתי מעלי הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מוצאת רסיסים בהשתקפויות שלך!!! [ליצירה]
- [ליצירה] רון, לגבי היחסים. ברור לי שלא חשבת על זה, ולכן הערתי את הערתי. אבל הצירוף של: נשאב פנימה.... והסערה שבחוץ (או שבעצם היא בפנים?). גופי רוטט, רועד מאושר. התרגשות. קירבה... מפרה את העתיד, מאיר... וכולי. זה מזכיר לי את השיר של עידן רייכל: הנך יפה רעייתי, הוא לוקח שימוש משיר השירים והופך לגופני ממש. וכן, אני יודעת שזאת לא היתה הכוונה... [ליצירה]
- [ליצירה] עִברים דוברי גוֹיִּית- ועוד ביטויים יפיפים. מזכיר לי את תחושתי, שברור שיפלו השמיים, שברור שזה מהלך אלוקי, שיחזיר המון או יאבד אותם... (ואני לא אומרת עכשיו שזה לא אלוקי, זה לא קשור...) מעניין אותי לדעת מה התחושה שלך היום, הרבה זמן אחרי?(וזו שאלה באמת, לא מקנטרת.) חוצמזה - אין לי מה להוסיף, השיר מדהים, העיברית מקסימה והאמת, עצובה כשהיתה. שירך נגע בי. דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... חזק ומחזק, אותי לפחות. אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מרגישה שיש משהו שפיספסתי בשיר, כאילו יש רובד נוסף שאינני מצליחה להגיע אליו. האמנם זהו סיפור התפוח בלבד, או שיש עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע, ועצוב ויפה ו...ללא מילים מיותרות. [ליצירה]
- [ליצירה] פחות בקטע הצורני ויותר ברעיוני: גבורתו ואומצו ואמונתו של רועי קליין זכרונו לברכה נבעו מהעובדה שהוא סירב לברוח למרות שמין הסתם היתה לו אפשרות לפחות להסתובב ולסגת. נצחונו, בין השאר ניצחון הנפש על הגוף, היה מותו. מותו היה הניצחון ולא כניעה. אני מבינה את הכאב של השיר, אבל הרעיון נראה לי הפוך מחייו וממותו של רועי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת האם הכוונה ממש רצח את כל העולם כמו -לא הבין שכל מה שנמצא בתוכו הוא עולם שלם, שמתוכו יש להפריד את הטוב מן הרע ולהמשיך ולשאוב כח ועידוד, גם אם קשה. ואם את עדיין פה: שאלה לדיון, למה כל המציל נפש אחת מישראל דווקא? מה, לגויים אין עולם פנימי?? [ליצירה]
- [ליצירה] לקח לי כמה רגעים כדי להכנס לראש (אבל אולי זה כי קצת כואב לי הראש) בכל מקרה - אהבתי מאוד, אכן "זאת ירושלים" ושמא נוסיף - זהו עמישראל...? [ליצירה]
תגובות