בשניים
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואי, מדהים, ציירי לי כיבסה בבקשה. ') [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ אשכרה הזכיר לי תמונה שצילמתי באיזה שהוא פארק בארץ... אפילו מאותה זווית ממש משו מגניב... [אפילו הזאת בחנות רשמה על זה 'יופי!'...] סח'ה אחותי! הצטרפת ברגעים אלה לרשימת האנשים המכובדים שהייתי שמח לתלות אותם על הקיר אצלי בחדר, אילו היה מקום לאיזו שהיא תמונה.. [יותר מדי ארונות וחלונות...] {טוב לא אותם ממש... את היצירות שלהם...} הייתי מבקש עותק, ברם פעולת ההעתקה לא תשכפל את החספוס של הצבע המקורי, שנותן פה כל כך הרבה... [לא כמו ציור בעפרון או בעט שאין לו חספוס וכדו' אז אין בעיה לשכפל...] מה גם, יופי המסגרת מסביב! גם שחור, גם תלת מימידי... נראה ממש כמו איזה אפקט מהפוטושופ... איך צייר את זה ככה? [ליצירה]
- [ליצירה] השחור נראה מהסריקה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש אוהב את הציור הזה. והערה קטנה - הצל של העץ השמאלי מאד לא. [ליצירה]
- [ליצירה] את ציירת את זה? זה יפיפה, ובאמת קצת ואן-גוכי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עשוי יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן. רק בשניים. ובלבד שלא יטיל האחד צל על השני [ליצירה]
- [ליצירה] ... כמאמר ה"ה אדם הצחי הי"ו: "וואלק? יפה..." סוערה, שכשרונות כגון הנ"ל מעודדות אותה לגנוז את הזוטות שהוציאה תחת ידיה ולהגר לגוואטאמלה. או לפחות להתחבא מתחת לשטיח הירוק של ביבל... [ליצירה]
- [ליצירה] אוף, מוכשרת. הם קצת ואן-גוכיים. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאא... יאאאאא....... ילדה מוצלחת שלי. (ושלומך?) [ליצירה]
- [ליצירה] . יו. נכון שזה ספר מדהים כל-כך, בלי מילים להכיל עד כמה שהוא מעולה?!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] . היא בחושך כי העולם שכאן הוא לא העולם שלה. הדמיון זה המקום בו היא מרגישה שהיא באמת היא. איך עושים את זה? בעיקר עם פנדה, קצת גזירות וציורים. [ליצירה]
- [ליצירה] . נו, באמת.... עד שאתה מכניס יצירה אני לא מסוגלת להבין אותה?!!! קצת התחשבות.. [ליצירה]
- [ליצירה] כל מילה שאומר רק תפחית מהיופי והעצמה של הסיפור העדין הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אני הבנתי כמו מילון. זה היה נראה לי שנתנת תחושה שטוב לך עם האפיק הזה אבל בצורה אירונית, גם בגלל שהוא תלוי בגשמים= סממן חיצוני- כמו שאמר מילון, וגם בגלל שלפי השיר כל החיים שלך הם בעצם בשביל הרגע הזה שהאפיק יעלה על גדותיו וזה חבל לפספס חיים שלימים בשביל רגע אחד מסעיר. [ליצירה]
- [ליצירה] יו. כמה שיש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש. אבל זה ממש לא צריך להיות ככה. אנחנו לא צריכים להעריך את הכתיבה שלנו ע"פ תגובות של אחרים. זה עושה הכל חיצוני כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא אלומותיו- אין לי כח להגיב על כל מה שכתבת לכן רק אומר מספר דברים- התפיסה שלנו לגבי ספורת היא שונה בכמה מובנים. מבחינתי הסיפור, מעבר לגבולות הכתיבה, הוא אומנות, כמו לדוג' ציור. אני לא מנסה לכתוב דברים אמיתיים ודיאלוגים אמיתיים, לפחות לא במובן החיצוני של המילה. כשאני מציירת ציור אתה יכול לומר שזה לא הגיוני שהפרצוף שלה סגול, כי אין אנשים סגולים וזה גם לא הגיוני שהצוואר שלה כתום ובטח לא הגיוני שהיא מעופפת לה באוויר. זה באמת לא הגיוני אם מסתכלים על הרובד החיצוני אבל במובן הפנימי זה בדיוק מה שרציתי להביע כי המשמעות של הסגול בעיניי קשור ישירות למשמעות של הפרצוף בעיניי שקשור למשמעות של הכתום ושל הריחוף וכו'. אתה יכול לומר שזה לא באמת קיים אבל זה כן, במובן הפנימי של הכוונה. אצלי הסיפור הוא כמו ציור. זה לא משנה מבחינתי אם הוא יכול לחזור ככה בתשובה ואם האם יכולה להפתח כך. מהבחינה הפנימית זה מוכרח מן המציאות שכך זה יקרה. לגבי המקורות- מבחינתי הסיפור הוא לא התצורה המוגמרת. אני לא רואה את האידאל בלכתוב סתם סיפור נחמד. לפי דעתי הסיפור צריך לגעת בנקודות מסוימות שכולנו חווים אותם במובן כזה או אחר ועל גבי התשתית של הסיפור- להוסיף את ההתרחשות האמיתית שאחריו (כמו פסלי זכוכית חשופים). זו הסיבה שהבאתי את המקורות כי הסיפור אמנם נגמר אבל זה לא משנה. ההתרחשות האמיתית תקרה כשבאמת ניגע בדברים שעליהם הוא מדבר. אתה מצחיק, ברור שאני מביאה כאן את טל רעות. אי-אפשר לכתוב על משהו שלא חווית אותו או התמודדת איתו במובן מסוים. ואני מאמינה שאיכשהו כולנו מתמודדים עם הדברים האלה (בנתיבים שונים כמובן). אם יש לך בעיה עם הטל רעות הזו או עם התורה שהיא כותבת עליה- אתה מוזמן לא לקבל אליך את הדברים. הרבה מן הדברים שכתבת נובעים מהעובדה שלא פתחת את המקורות ולא למדת אותם. למשל- דיברת על הדרך בה חזר בתשובה. אולי במציאות זה לא יקרה אבל מצד הנפש שלו והאשיות שלו והדברים איתם הוא מתמודד- זה הדבר שהכי מתאים לו שבעולם. תפתח, תלמד ואח"כ תדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] . רן- אני רואה שמאוד מציק לך הקטע עם הנעליים, אז די כבר להתייחס לכללים (או להרגיש לא נוח כשזורקים אותם...) ד"א- הזדעזעתי כשכתבת שההתנחלות היחידה שהיית בה היא אלון שבות. חבר! גוש קטיף קורא אליך! בוא ותראה איכות חיים מה היא! מילון- מושפע ממך? ולסיום- אהבתי לקרוא משהו ראשוני בלי כל העיבודים והמחשבות הקובלות. [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
תגובות