[ליצירה]
היי
עמית,
השיר ממש טוב, ואני מניח שגם מי שכתבת עליו את זה היה מאוד שמח לקרוא את זה...
יש לי הערה אחת שהיא לאו דווקא על השיר הזה, אלא יותר לסגנון הכתיבה הכללי שלך: אם אתה רוצה לגרום לשירה שלך להיות עשירה יותר או בעלת משמעות עמוקה יותר, כדאי לך לחרוג מדי פעם מהחריזה, זה מעלה את השיר בכמה רמות (אם זה כתוב טוב), ונראה פחות מאולץ משיר עם חריזה סטריקטית...
בהצלחה...
[ליצירה]
בחרת לעבוד עם חריזה, ולדבר הזה יש חוקים. אי אפשר לחרוז במלים שונות בהטעמה [פעם-עולם] ובכלל - בשביל ששתי מלים יתחזרו, צריך יותר מאשר צליל סוגר מסיים. נחטפים-עושים זה לא חרוז, וכנ"ל לגבי רוב הזוגות שלך.
הרעיון עצמו מאוד ברור, ואולי אפילו קצת לעוס. הכתיבה עצמה בוסרית עדיין, התיאורים בנאליים, ובאופן כללי זה מתאים לפזמון-סניף. לא שיש לי משהו נגד פזמונסניפים..
[ליצירה]
אם אפשר להוסיף, מתבקשת הקפדה על משקל.
ולגבי התוכן, אני מאמין שכל אדם ראוי למביט מעל, הוא אוהב כל אחד. גם את הרשעים.
ואת השורה האחרונה בשיר, תעשה טובה, תמחק.
[ליצירה]
אם אפשר להוסיף, מתבקשת הקפדה על משקל.
ולגבי התוכן, אני מאמין שכל אדם ראוי למביט מעל, הוא אוהב כל אחד. גם את הרשעים.
ואת השורה האחרונה בשיר, תעשה טובה, תמחק.
[ליצירה]
[ליצירה]
אם אפשר להוסיף, מתבקשת הקפדה על משקל.
ולגבי התוכן, אני מאמין שכל אדם ראוי למביט מעל, הוא אוהב כל אחד. גם את הרשעים.
ואת השורה האחרונה בשיר, תעשה טובה, תמחק.
[ליצירה]
מצא חן בעיני הרעיון, אבל רשימת התיאורים - הסברית מאוד ומייגעת. אפשר להעביר כאב בלי להגיד את המלים כאב, או עצב או פצעים. כשאתה מספר לקורא מה הוא צריך להרגיש, יש לו הרבה פחות קשר עם הטקסט - כי הוא לא מנסה להבין לבד; מה גם שסיפור חיי הדפוקים, עד כמה שהוא מזעזע, לא באמת מושך אנשים לקרוא.
תסדר אותנו. תכתוב כאב ככה שנרגיש כאב, לא שנדע שצריך לכאוב. אל תגלה לנו מה אתה רוצה להגיד.
וזה עובד.
[ליצירה]
רעיון יפה. גם הכתיבה טובה אבל צריכה מעט ליטוש לדעתי (הייתי משפרת את החרוזים). הדימוי טוב והמשפט "נראית ללא דופי אך מקנאה היא בכולם" כתוב בדיוק במקום; טוב ששמרת אותו לסוף. כללית - שיר יפה ומביע היטב את הענין.