בעזרתו! אתה מבקש לקרוב אליי, אך אני רוחקת. אתה מבקש לקרוא בי- אז אני נסגרת. אף להביט בפניי לא אתן לך, ארכין ראשי. אינני יכולה שתראה אותי. נסגרת, מתכווצת, מתקשחת, נאטמת בפניך ובוכה כי מרגישה את הכאב בליבך, מדממת את החץ המורעל שאני שלחתיו. אך לפניך לא אראה דמעותיי, אצלול לתחתית האוקיינוס הקר, שם יקפאו הן וכך אעמוד למולך: נטיף קרח- קר, חלול, בוהק באטימותו. אתה תשפיל מבטך ותלך. מותיר למולי עקבות דמעות למזכרת. אך לא אקרב אליהם. שמא ימיסוני.