הפעם לא אשבר. הפעם אבלע את הדמעות. הפעם אקבל עלי את הדין באהבה.
אהבה? אוי, אהבה...
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, נכון, כולכם צודקים, זו כמעט כל הכתיבה שלי, יתושים טורדניים והשקט שאחריהם... [ליצירה]
- [ליצירה] הו, אלול, איזה מזל שאתה כאן! כבר חשבתי לפתוח ניק נוסף כדי לכתוב בו תגובה על המשפט הזה! אתה צודק, כמה שאתה צודק. אין קץ לבדידותה של יצירה בלי תגובה. אגב, לא תמיד. קורה לעתים שהכותב מרגיש מין גירוד מוזר בקצה האצבעות, והוא שולח אותו, חסר פשר כפי שהוא, על פני האתר. רק כדי להיפטר ממנו. [ליצירה]
- [ליצירה] . ואז גם כשהוא נפטר ממנו הוא חוזר לראות מה כולם אמרו. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה ראשונה. הנה זכיתי לתת תגובה ראשונה... אני (שותף סמוי לחובבי משפטים אחדים) מבין יפה את בדידותה של כל מילה שנכתבה כאן ולא זכתה לתגובה עדיין... רואה היטב את צערה ובעיקר את אימתה.. אימת יום הדין שלה, כשיגמור שעונה את תקתוקו וזמנה שהוקצב לה יאזל, והאצבע המונפת מעל 'הסרת יצירה' תמצא מנוחה ממתיחותה על גבי כפתור הפלסטיק.. ומה לי מעשה טוב יותר לפתוח בו שבוע מלגאול 'יצירה' ערירית כזו מיסוריה :) רסיס. הבנתי אותך. משפט חמוד מאוד. אתה אכן חסר תקנה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אויש. אבל זה ממש לא צריך להיות ככה. אנחנו לא צריכים להעריך את הכתיבה שלנו ע"פ תגובות של אחרים. זה עושה הכל חיצוני כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] טל, (או רעות), קחי יותר בקלות ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל באמת, את צודקת רק שיש בשבילי (ואני מניח שבשביל עוד רבים כאן) עוד מרחק גדול בין המחברות לבין האתר, או בין לכתוב לבין לפרסם, וכשמחליטים לפרסם מקווים לתגובות, מה לעשות... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים... חזק מאוד. האם זה מה שעושה אדם לגבר? היכולת להתנער? אם המעשה הזה הוא נכון הרי שהוא צריך להיעשות, גבר או לא גבר. ואם אין צורך בו, חבל שיתקיים רק כדי להוכיח גבריות כלשהי... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה שיר שמתלחן מעצמו... אני לא מצליח לקרוא אותו בלי להרכיב עליו איזו מנגינה! משקל נהדר, זרימה מצוינת, פסגה נישאת לקראת הסיום. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] צר לי לאכזב... אבל הביטוי "צוחקת כוכבים" נולד משמיעה לקויה של השורה "את קוטפת כוכבים" (כשזה עמוק, עמוק...). ול-moonlight: אכן, מר, מר מאוד, שכל הטוהר הזה רחוק ממני כרחוק שמיים... [ליצירה]
- [ליצירה] הי, תפסיקו תפסיקו עם זה. אם מישהו (במקרה הזה - שחף) הביע את הנאתו מיצירה של שמואל ירושלמי, אין שום מצווה ללגלג ולהמעיט. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, העיקר שקראת (ושקראתי) את רחל. כל השאר שולי [ליצירה]
- [ליצירה] יופי! אני מתענג של יוצרים ששמים לב בצורה כל כך נפלאה למילים שהם לשים כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] הו. בהחלט הו. כמה יפה ועצווב גם יחד. [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה שהתגובה הראשונה שלי משום מה לא נקלטה במערכת. אני לא זוכר בדיוק מה היא היתה, אבל היא כלל השואה למכונת השירים של אורוול והרבה סופרלטיבים בסגנון "יופי" ו"נהדר" [ליצירה]
- [ליצירה] עיקר שכחתי - סיפור מעולה, אהבתי אותו עוד לפני כולם (כשעוד היה פרוש בפישוט אברים על דף שהמליטה המדפסת של מקור ראשון). אבל - הוא היה יכול להסתדר היטב גם בלי הפיסקה האחרונה. [ליצירה]
תגובות