(לשיר, ילדתי המתוקה)

 

והנה אני צור

כה קשה,

וחיים פועמים בי.

נבקע בצעקה

וצעקותינו מתערבבות זו בזו.

בדמי חיי, ילדה.

 

והנה אני צור

כה קשה (לעומת רכותך),

וחיים כבר אין בי.

ומעיין בי בוקע,

מים נובעים

זורמים

זורמים אל פיך, ילדה.

 

מים חיים,

מפכים,

וגדלים לשיר