פעם בכמה זמן
לא ארוך
עיוורון
מתפתח מחדות מכאיבה
עד איזו נקודה שבה
אפילו אור הערביים מסוגל לסמא:
האותיות נמרחות
השלטים לא ברורים
תוי פנים של חברים הופכים לא מוכרים.
פעם בשנתיים שלוש
לא יותר
מתעוור הכל
ושוב צריך לשקול.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה השיר יפה בפני עצמו, לאו דווקא כהספד. מישהו יכול לעדכן אותי במתרחש? מה "השיג מותו"? מה מתחולל? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים. שלישייה מובחרת. תחושות נפלאות. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מסר כפול היקר, איך אפשר להודות לדברים כה חמים ויפים? חיממת את לבי. לצערי איני מרבה לכתוב ו/או לבקר כאן. מבטיח לשתף ברגע שיהיה מה. אין ספק שזה נותן מוטיבציה. שבת שלום ארז [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. גם המבנה גם התוכן. האם עלי להסיק ממנו שנפרץ הסכר ? [ליצירה]
- [ליצירה] עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת). ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :) [ליצירה]
- [ליצירה] :-0 עשה לי את זה נראה לי שאעבור על כל השירים שלך. :) [ליצירה]
- [ליצירה] סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון... הפסח אני מתאבד. תנו לי סיבה אחת טובה למה לא. הפסח אני מתאבד, ולא איכפת לי מי יבוא. הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה ויראה אותי צונח צניחה חופשית צניחת חורין. כך אפטר באופן סופי בהחלט מכל המרור בחיי. הילד יראה דרך החורים במצה אותי מרוסק על המדרכה כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא. הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור. כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי נקרע כמו ים סוף לשני חצאים שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה". לא עוד אשליות לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה. הפסח אני מתאבד ומי שיש לו בעייה עם זה שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון שזו עלולה להיות עמידה ארוכה - עמידת מצרים של ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי ! רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן: ובכל פעם שהרכבת עוברת פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים. ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה) ושוב בך איני אוחז. ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן. קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת. רבים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה אמילי הוספתי בראש התרגום לינק למקור, לבקשתך הצודקת :) אציין רק שזו סוג של טיוטה לא סופית, קיוויתי לתגובות שיאירו את עיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמוד בעיקר דרך הצגת השתלשלות הסיפור. מעביר תחושה הרפתקנית. [ליצירה]
תגובות