בצעד מהוסס עברתי את הסף, נתמכת בספר מצהיב שאחזתי בידי. סתם ספר שסחבתי, עתיק כזה, מהספרים של אבא שלי. בדרך כלל אני קוראת את ההקדמות שלהם. אני נשמעת ממש חכמה ככה, יודעת לצטט את ההקדמה של יוספוס... אף אחד לא אמור לדעת שאני אפילו לא מצליחה לזכור באיזה שנים אירעה המהפכה הצרפתית.

נגררת עם הספר. כמו ילד קטן שגורר שמיכה. ובאמת, כל מה שאני צריכה לעשות זה לכסות את ראשי בדפים הרכים, ולהיעלם בתוכם. בזה אני באמת טובה.

ההסטוריה הפרטית שלי בשנים האחרונות כוללת פיתוח של אימת אוניברסיטה מסויימת, ובחודשים האחרונים- השתדלות להדחיק את כל העניין. ועכשיו, בדקות המועטות שלפני השעור הראשון אני צריכה להתמודד עם פחדי.

הבטתי בכותרת הספר שבידי (כשיצאתי מהבית רק חטפתי אותו מהמדף). ממלכת ירושלים הצלבנית. נשמע כמו אבא. בטח פירוט מרגיז להכאיב של איזו מלחמה שולית למדי נגד חאליף אלמוני. ובאופן די משעשע, בשל קריצה ספרותית של הגורל, גם השם של השיעור שלי.

דווקא התחיל מעניין. ישבתי נשענת קדימה. אני תמיד נשבית בקסמו של המידע הלא מועיל. אבל אז קלטתי את עינו של הפרופסור הנכבד חולפת על כריכת ספרי, ועווית קטנה של אי שביעות רצון שעברה בו הזכירה לי אותה.

*

היא ישבה כמוני. שפופה, אוחזת בחזקה באחד מספריה רדופי האבק. מעליה נתזו גיצי מילים מפי אנשים בעלי תארים מכובדים. אך היא ידעה בדיוק מה מסתירים התארים. חבורת בוזזים. קצבים.

היא שלי צווח האחד. מושך אותה לעברו בידיים חמדניות. מתחיל לחפש עליה את עקבות הזהב המובטח.

היא אומרת אחרת גיחך לעומתו האחר.

זה נובר בה. מציג אותה ערום ועריה, וזה מצידו מנתחה לנתחים ומציגם כבאיטליז. וכל אחד יבחר את נתח ההסטוריה המתאים לו.

ההסטוריה מלמדת בבירור את ההיפך! זועקים משמאלה. היא מחייכת בבלבול ותוהה מה, אני מורה? לא ידעתי. אבל אולי פשוט אבד לי הזכרון...

פעם היתה ההסטוריה בוכה מול הקרבות הנבובים שלהם. היום כבר נתייאשה וחיוך למוד סבל על פניה. מעליה מנפנפים חרבות. לעתים זורקים רימון עשן מסמא עין ואות.

והיא ממתינה. ממתינה בסבלנות של ימי עולם לאביר טהור לב שיפסע לעומתה בצניעות. יאזין לה באמת ולא ינסה להוכיח בכיבושה את דעותיו הקדומות.

ובינתיים, צועדת האנושות לעבר עוד טעות היסטורית. 

 רק הבהרה קצרה: כל קשר בין הפרטים למציאות הוא מקרי בהחלט. המרצה דווקא המליץ על הספרים האלה (אעפ שהוא כמובן חולק עליהם)

ואני בכלל לא לומדת הסטוריה, אז אל תתנפלו על הפקולטה.