Revenge
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת רעיון טוב. אהבתי את העומק, הפרופורציות הטובות. חוץ מזה שהוא נראה קצת כאילו הוא יצא הרגע מספר של פו הדוב, אבל זה לא ממש חשוב, בעצם. תפס לי את העין הגזע הכרות הכי קרוב, טוב+. אחלה שימוש במרחב. היד הרחוקה נראית שטוחה לגמרי בתוך ציור עם כמה מימדים... חבל קצת. חוץ מזה ששוב אני מעריץ את היכולת שלך לסיים ציורים כאלה, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] את טובה. אני אוהבת את הנושאים שבחרת [באיכות אני לא מבינה כלום, אבל זה תפס אותי] [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר. למה באינגליש? טוב, בחירה שלך. את מציירת נהדר! נעים לעיניים... תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה בהחלט היה מפתיע [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא!!! כואב! (רישום טוב, ובעיקר- צועק.) [ליצירה]
- [ליצירה] האם יש קשר לעובדה שהוא כורת עץ והעץ ננעץ בליבו?האם יש פה משהו עמוק בקשר שבין האדם לטבע? [ליצירה]
- [ליצירה] כאב לב העץ לא ננעץ בלב, נכון? הוא צומח מהלב. זה המצפון, האדם עוד אוחז בגרזן, אבל לא נותן לעצמו לשכוח את העצים. עד שלבו נשבר ומצמיח עץ חדש, והאדם לא יודע מאיפה זה בא. הרעיון תפס אותי חזק. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון העלה לי חיוך על השפתיים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מחכה לך בסיבוב. ד"ש למישפוחה. : ) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] "החיים הם מחלה סופנית, שעל פי החשד מועברת דרך מגע מיני" הלוואי ואזכה לחיות את חיי בצורה שאת הדבר היחיד הרגיל ודומה לאחרים שאעשה יהיה למות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, האמת היא שחיפשתי תמונת נבל באינטרנט ודי שמרתי על הפרופורציות, כך שזה בדיוק בגושל המתאים, אבל קח בחשבון שיש הרבה מאוד סוגים של נבלים, בגדלים שונים. רגל ימין באמת יוצר צרה - תודה, אני אתקן. וכן, זה אמור לעורר פרובוקציה מסויימת - אני דווקא תמיד בעד להרעיד קצת את המקובלויות החברתיות... בת"ש - אין לה צלב על הצוואר, זה סתם X, ואת תמיד יכולה להתייחס לקעקוע כאל ציור עט שנעשה בשעות המשעממות ביותר של השיעור, מכירה? אלה עם הטושים הזוהרים.. : ) עומר - צדקת לגבי החלק התחתון של הגוף - עכשיו שהסתכלתי מצאתי כמה עיוותים - תודה. אסף - לא התכוונתי לרושם שקיבלת, הסתכלתי שוב ובכל זאת לא הצלחתי להבין אין הגעת לזה, אבל כל אחד והפירוש שלו... תודה על התגובות! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! נראה כמו דרקון תינוק (יש לזה שם בכלל? גור? אפרוח?!?) אבל אין מה להשוות בין השליטה שלך העפרונות צבע... [ליצירה]
- [ליצירה] תגובות היי. תודה רבה על התגובות המחמיאות. ערוגה, כן זה פחם. אני עוד לא ממש יודעת להשתמש בטכניקה זו, אבל משתדלת ללמוד בעצמי, כשיש זמן. תמי, צודקת, האף חסר עומק, אני אשים לב לזה בהמשך, תודה. יוסף, זאת אף אחת מסויימת. כרגיל, התחלתי את הציור ונתתי לו להחליט בעצמו לאיזה כיוון להמשיך, רק הסתכלתי בסוף והחלטתי כמו מה זה נראה לי, בשביל הכותרת. עומר, באמת ניסיתי להשקיע בשיער, ובזוית עיניים חדשה, איזה כיף ששמת לב. תודה אשמח לשמוע עוד ביקורות! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! לדעתי לא הכל ביסורים, דווקא הרוב סתם במאמצים מעצבנים.. : ) [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך... היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות... (הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור. הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת... אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה. מיכל. [ליצירה]
תגובות