באמת רעיון טוב.
אהבתי את העומק, הפרופורציות הטובות. חוץ מזה שהוא נראה קצת כאילו הוא יצא הרגע מספר של פו הדוב, אבל זה לא ממש חשוב, בעצם. תפס לי את העין הגזע הכרות הכי קרוב, טוב+. אחלה שימוש במרחב. היד הרחוקה נראית שטוחה לגמרי בתוך ציור עם כמה מימדים... חבל קצת.
חוץ מזה ששוב אני מעריץ את היכולת שלך לסיים ציורים כאלה, תודה.
העץ לא ננעץ בלב, נכון?
הוא צומח מהלב.
זה המצפון, האדם עוד אוחז בגרזן, אבל לא נותן לעצמו לשכוח את העצים.
עד שלבו נשבר ומצמיח עץ חדש, והאדם לא יודע מאיפה זה בא.
הרעיון תפס אותי חזק. תודה.
[ליצירה]
באמת רעיון טוב.
אהבתי את העומק, הפרופורציות הטובות. חוץ מזה שהוא נראה קצת כאילו הוא יצא הרגע מספר של פו הדוב, אבל זה לא ממש חשוב, בעצם. תפס לי את העין הגזע הכרות הכי קרוב, טוב+. אחלה שימוש במרחב. היד הרחוקה נראית שטוחה לגמרי בתוך ציור עם כמה מימדים... חבל קצת.
חוץ מזה ששוב אני מעריץ את היכולת שלך לסיים ציורים כאלה, תודה.
[ליצירה]
כאב לב
העץ לא ננעץ בלב, נכון?
הוא צומח מהלב.
זה המצפון, האדם עוד אוחז בגרזן, אבל לא נותן לעצמו לשכוח את העצים.
עד שלבו נשבר ומצמיח עץ חדש, והאדם לא יודע מאיפה זה בא.
הרעיון תפס אותי חזק. תודה.
[ליצירה]
יפה.
"אני מרגיש, משמע אני קיים.
אני בוכה, משמע אני אדם."
בין האיפוק לשיחרור אנחנו מעבירים את ימינו, ומגדירים את עצמינו. בלעדיהם לא היינו.
חיים, הרעיון והמבנה - מקסימים.
תודה,
מיכל.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
Not dead yet כי למרות הנסיון לכרות לו את העץ, יש בו הרבה מעבר לדברים הצפויים והרגילים, שיביאו בסופו של דבר לצמיחה חדשה...
מקווה שזה עזר..
מיבלאש.
[ליצירה]
מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות!
תודה!
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
תגובות