[ליצירה]
קיטועי השורות מכוונים
ולכן התשובה היא תמיד אמביוולנטית
ואולי הפחד מפני האדם האחר והפחד מקול (התגלות)האל אינם רחוקים. (אני מושפע לאחרונה רבות מלווינס)
ואם כבר יש התגלות כלשהי, איך יודעים אם זה באמת א-לקים או אלוהים אחרים?
נביש
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
קודם כל, מבלי להרוס יותר מדי מקראת השיר עצמו,
מדובר בלילה שלא רואים בו מימלא. דבר שני לפחות הייתי ער, שזה הרבה במקומות וזמנים מסויימים.
דבר שלישי, כמו בראשון, אני חושב שמה שכתבתי מתעסק גם בזה.
דבר אחר :(ועכשיו אני סתם פורק עצבים בכלליות, אז אנא רעות,על תקחי את זה אישית)
אין לי בעיה אם אנשים שאין להם מה לומר. באמת קשה לגבש אמירה על כל נושא שבעולם, והרבה אנשים גם לא מי- יודע מה מוכשרים בלהעביר את המסר. אני לא יוצא מהכלל הזה.
אני מבין גם את הרצון להביע אהדה כללית. סבבא.
אבל חוסר ענייניות זה מעצבן.
לא שכולם צריכים להיות כבדים. להפך-
כמה חצילים פה ושם עוד לא הזיקו לאף-אחד.
אבל כשהמסה המרכזית של התגובות באתר הם לא ענייניות- זה מעצבן.
זה אתר ליצירה, לא לפרסום עצמי והסתחבקות.
ראיתי פה באתר יצירות נפלאות, שבמקום להוליד דיון פורה ומעמיק, גררו שירשורים סתמיים ושוליים.
שוב רעות- זה לא התגובה שלך, זה סתם משהו כללי שמפריע לי מאוד.
אני מצטער שוב על הכבדות אבל חבל שהאתר לא יהיה אכותי.
בברכת ונהפוכונהפוכונהפוכונהפוכונהפוכו...
נביש
[ליצירה]
הממם...
"משוררי השקר ונביאיו,"
שאני אקח את זה אישית?
טוב למה התכוונת כבר גילית בתגובה, אז אין כאן מקום לניתוחים יבשים...
לומר שיש כמות סופית שך סגנונות שירה? נשגב מבינתי מה המשמעות אבל קטונתי מלחלוק על מר פרידמן המלומד.
אני אישית מוצרא הרבה ממה שדיברת עליו בהרבה מהשירה ה"ישנה" .
לפעמים השירה החדשה וישנה- שניהם נחצבו מאותו סלע,
שהרי "לא זכינו באור מן ההפקר" וכל מה שכותב אדם מעמקי נפשו, הרי מקורו באינסוף...
שנזכה להתאבקות ב
"שורות הקטנות השחורות"
(אם כי אני אישית מעדיף את האש הלבנה שבין השורות...)
ןשבוע טוב
נביש
[ליצירה]
אנסה לתאר בקצרה את החוויה שאני עובר בקריאת השיר:
הבוטות בשורות הראשונות מפילה מהרגליים.
זהו. אין יותר תשובות, אין קרקע מוצקה לדרוך עליה.
וכך השיר לוקח אותנו ל'ים' ,למציאות שדבר לא ברור בו .
השבילים, אין בסופם. כלומר אין נקוודת אחיזה ברורה, אי אפשר לסמוך על אור בקצה המנהרה...
או שאולי אפשר?
אולי יש אור אחד בודד בוהק?
כמעט לא קיים אבל כמעט לבן, כמעט תקווה?
אולי בסוף יהיו לכל פתרונות?
אבל כרגע, מעבר לחוסר הוודעות, מכה המציאות הקונקרטית, מגע ידה החם של האחות, קיום אנושי מיידי וממשי שדוחק הצידה את הרלוונטיות של הרגשת חוסר הברירות.
כאילו עוד רכע ייפול כוכב-
התקווה הנואשת של ילדה קטנה מאפשרת להאחז במשהו גם אם הוא לא וודעי, לא ממשי, אור הגיוני.
הילדה הקטנה מאמינה גם בלי הוכחות, ומגע ידה החם וחלומותיה נותנים תיקווה חדשה, כמו כמשאלה שמביעים על כוכב נופל...
כמובן שאני לא מתיימר לומר שזה ה"משמעות" של השיר, רק חלון קטן למה שזה עורר אצלי,
מצפה לפרסומים נוספים,
תודה
שמואל
[ליצירה]
לדעתי זה חבל"ז
טוב לראות קצת "הומור שחור" כאן
חוצמזה שיש משהו קצת גזעני ביחס של חרדים לשאר העולם
(אמנם אין מה להשוות לאלימות של הKKK)
אחלא
נביש
[ליצירה]
שימוש מצויין במבנה,
אבל קשה לי להיות שותף להיפוך האופטימי בסוף,
מה גם שהוא לו מוסבר דיו.
אגב, ברגע הראשון היה נדמה לי שזה תגובה לדבר האחרון שכתבתי (כן כן, נורא אגוצנטרי מצידי...) ממש אתמול,
אבל שניהם פורסמו באותו זמן. בכל מקרא הדמיון די מפתיע
(חוץ מהאופטימיות)
מוחות גדולים וכל זה...
יום טוב
ו"מלכות שבהוד" שמח
נביש
תגובות