[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
מתוקונת, היית נשמעת כל כך נואשת שהחלטתי לקרוא ולהטריח את עצמי לכתוב תגובה.
יש ליצירה (למה סיווגת אותה בתור מאמר?) פוטנציאל אבל היא צריכה לעבור ליטוש (של הגהה למשל).
חוצמזה אני חושבת שהאושר נמצא איפושהו בתוכנו פנימה ואנחנו צריכים לחפש אותו, אושר שמגיע ממשהו אחר הוא אושר זמני, רגעי ולא מספק.
[ליצירה]
הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)...
האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל.
אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר...
בדיוק.
[ליצירה]
בתי,
גם ליבי חלל בקירבי.
אהבתי גם, חלל רוקד בכל מקום פנוי.
היא צריכה למצוא לא רק את הקול שלה אלא גם הלב שניתן בקלות כזאת לבלי שוב.
מיסטר דארסי לא יחזיר את שניהם.
ליבו שבוי אצל אליזבת
הוא אוהב אנשים עם קול יציב וברור.
חוץ מזה טעות לחשוב שיש אנשים שיעניקו לנו קול, עצם המחשבה הזאת מראה שלעולם לא יהיה לנו קול משלנו (כי הוא תלוי באחר)
כרגיל, כתיבה נוגעת.
[ליצירה]
פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי.
יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי.
(ויש עוד מה לדבר על הציור הזה)
[ליצירה]
עצמי ואני בילבלו אותי כהוגן.
קשים הם חיי הסכיזופרן..
הקטע היה עשוי להיות חמוד לולא השורה האחרונה
אבל היא בועטת בבטן המתגלגלת ומורידה עלי חשיכה...
ברוך שובך,
התגעגתי (ונשארתי בגעגועים)