[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
ישנם שתי אפשרויות למצב שבו היית כשכתבת את הקטע הזה-
האחת- רעב מאוד, השניה- משועמם נורא.
הקטע נחמד מאוד אבל קצת מאכזב לקרוא מאביב וסתיו קטע המדבר על הגיגי קונה מנת פלאפל.
(אולי התכוונת להצחיק ואני לא הבנתי?)
[ליצירה]
שכה אחיה,
שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי???
מסתבר שקוראים ניסים!
אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה).
אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא).
[ליצירה]
טיפשי לחפש היגיון בסיפורים, אבל אני לא מבינה איך בן נופל פתאום על ההורים שלו עם בחורה כזאת, הלואו,
לא ראיתים מה עובר על הבן שלכם?! לא שמתם לב שהוא הולך בדרך שונה?!
(אולי אני פשוט תמימה או רגילה למשפחה שבה כולם יודעים מה קורה עם כל אחד או אולי צריך להגדיל את המיקרוסקופים שעל עיני הוריו).
[ליצירה]
לחשוב
שהם אכלו ... עושה לי בחילה.
בזמן שקראתי חשבתי כל הזמן- מה את רוצה? מה הקטע שלך? עד שהגעתי לסוף ואז אהבתי ממש.
הערה אחרונה- אל תתחילי מהתחלה, לפעמים מבינים יותר כשמתחילים מהסוף.
[ליצירה]
הי, היה ממש משמח לגלוש לאתר ולגלות סיפור של כריסטופר רובין!
חמוד חמוד חמוד!
איזה יופי להם הלוואי שלא ילכו לאיבוד אחד לשני שוב.
הערה קטנונית אחת כי אני חייבת- קו 400 מגיע לבני ברק מקסימום בבוקר מוקדם לגבעתיים, בקו הזה בת לא מתיישבת ליד בן! (קצת הגזמתי).
[ליצירה]
חשבתי, זהו הוא מת. אתה יודע כל הדם וזה, הוא התאבד מאהבה נכזבת, אבל אז הוא קם לתחיה וכמה שהוא איחל לה רע הוא כמהה אליה, והיא באה, אז יש סוף טוב לתיאור הפלסטי המאוד מאוד,
איך נגיד?
מבחיל?
זה לא לחם חוקי, אבל קראתי, עד הסוף, כי זה מוזר ומעניין (בגלל המוזר)
האמת? תהיתי לעצמי מה לקחת לפני שכתבת את זה