[ליצירה]
מעולה. חכם, נעים, תמים, כנה ועוד ועוד ("עוד" אחד מהשניים הנ"ל ממשיך את המחמאות וה"עוד" השני ממשיך מתוך הכיף שצץ בקריאת השיר ודורש עוד יצירות כאלה!)
תודה.
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
[ליצירה]
תודה שנגעת בסיפור שלי בדיוק רב.
הצלחת להפוך סיוטים שלי לאגדה,
הלוואי וגם אני אצליח.
ואתם, אליכם מדברים בלא שתקשיבו, תדעו;
יש את סבל הקיום והוא ספון בקירות ליבנו ובדמעותינו,
ובאגדות האמיתיות אותן לא מספרים לילדים.
תודה, ים, יש לך לב רחב.
[ליצירה]
1. לא ידעתי שבנים עשויים להיות מוטרדים מפריט קטן כמו עגילים, אבל אם כבר הזכרנו אותם, כמייצגת את עצמי, אני יכולה להגיד שאני עונדת אותם כדי להרגיש טוב עם עצמי, לא בשביל אף אחד אחר.
2. ספגטי לא שוברים לתוך הסיר! פשוט נותנים לו להתרכך עד שהוא נכנס בצורה שלמה לסיר.
בקשר לשאר, אני עוכבת בציפיה דרוכה ל"קול ששון וקול שמחה", הרי מרכזניק ממוצע לא מושך את ההכרות עם בת הזוג מעבר לחודש, לא?
[ליצירה]
קצת קשה לי להתייחס אל השיר כיצירה אומנותית, ולא כביטוי לתחושה חזקה ונוראית. אני מקווה שאני טועה בהבנה או בהלך נפש.
בכל אופן, אתה כותב יפה.
שנדע כולנו לראות את הטוב האלוקי בעולם ולא לשאוף אל דברים הרסניים...
[ליצירה]
הרבה זמן שאני מחכה למייל שיודיע לי שפרסמת משהו.
היום זה קרה וחנוכה נראה קרוב ורחוק
ואני יודעת שהחיפושים ממשיכים
ואיני יודעת אם אי פעם נפסיק
ואני מבקשת עלי שלכת
לרקום מהם תפילות
לחבר ירושלים של מטה עם זו שלמעלה
רייזלי,
תודה על המילים, תודה שאת מצליחה להיות לי לפה
(ועם זאת אני חושבת שהחלק השני פחות טוב מהראשון)
[ליצירה]
אם אני הייתי בן, הייתי לוקחת מהבחורה הזאת מרחק של קילומטר, או שולחת אותה לטיפול נפשי לפני שהייתי מפתחת איתה קשר.
סליחה על הנחרצות. אני לא מסוגלת לסמפט בנות כאלו.
[ליצירה]
הי, היה ממש משמח לגלוש לאתר ולגלות סיפור של כריסטופר רובין!
חמוד חמוד חמוד!
איזה יופי להם הלוואי שלא ילכו לאיבוד אחד לשני שוב.
הערה קטנונית אחת כי אני חייבת- קו 400 מגיע לבני ברק מקסימום בבוקר מוקדם לגבעתיים, בקו הזה בת לא מתיישבת ליד בן! (קצת הגזמתי).
[ליצירה]
שכה אחיה,
שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי???
מסתבר שקוראים ניסים!
אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה).
אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא).