483D8Bאני שונאת את מכונת הכביסה הזאת ואת כל המהומה שהיא עושה.
וגם הקומקום הזה, בנאדם רוצה להכין קפה בשקט,אתה לא חייב להרתיח את המים בכזה שצף קצף שאפשר לחשוב שמבול יורד בחוץ.
אני מכינה לי בפעם האולי 100 להיום כוס קפה חזק וטוב. להרגע מכל היום הסואן שעבר עלי ולהתכונן למה שעתיד לבוא.
מכונת כביסה,להרגע, את יותר גרועה מקו 400, את חייבת להרעיד את כל הבית בהיפר-אקטיביות שלך?!
אני נכנסת למקלחת ויוצאת ממנה קצת יותר מחיוכת וקצת פחות עצבנית וצינית. אמא מכינה לכולנו (לה, לאבא, ולי)קפה ומגישה אותו לדלפק במטבח. אני לוגמת מעט ממנו, מכוס הקפה מספר ה-101 ומתחילה לספר להם: הבוס פיטר אותי מהעבודה, הוא טוען שאני לא רצינית, לא עושה מה שאומרים לי, פונה ללקוחות לא יפה, מאחרת כרונית ובקיצור עושה צחוק מהעבודה. ניסיתי להתווכח איתו על כמה עובדות לא ממש נכונות, אבל הוא קבע שאני חוצפנית בעלת פה גדול.
אחר כך בדירה, רבתי עם השותפה לחדר ואחר כך עם השותפה לדירה, אז ארזתי את החפצים שלי כי אני לא מסוגלת לגור עם מפלצות דו פרצופיות שלא יכולות לקבל רעיונות קצת שונים מהמחשבה הבנאלית שלהן, חוצמזה אין לי מאיפה לשלם שכר דירה-פוטרתי מהעבודה, זוכרים?!
אחרי המונולוג הארוך, אמא מחבקת אותי חזק ואומרת,מסכנונת שלי, ואבא טופח על כתפי ושואל, טוב אז בשביל מה יש הורים?, בחיוך מאולץ-מקסים אני עונה לו, בשביל אוכל וכסף, והוא מחזיר לי חיוך זורח, כולו מרוצה.
ואז זה מגיע:
אמא: מה יהיה איתך?
אבא: רק בלימודים הטיפשיים שלך את מצליחה!
אמא: מה את חושבת לעשות עם תעודה באמנות?
אבא: את חושבת שאפשר להביא עם זה אוכל הביתה? מה יהיה על הילדים שלך? אפשר לחית ממכחולים וצבעים?
אמא: מתי תלמדי להסתדר עם אנשים?
אבא: אנחנו לא נהיה פה לנצח. לא תמיד נוכל להיות המשענת לכל הנפילות שלך!
אמא: תתחילי להתמודד עם הבעיות שלך, לא לברוח מהם!

וככה זה ממשיך וממשיך. באמצע אני מנסה להשחיל משפטים כמו: למה אתם דואגים לילדים שאין לי ומי אמר שיהיה? 
בעלי יהיה מיליונר אני מבטיחה.
בדרך כלל אני מסתדרת עם אנשים שהם לא צרי דימיון ומחשבה.

כשהשעה מתאחרת וכולם עייפים מהתלת שיח חרשים, אנחנו פורשים לישון. אמא נפרדת ממני עם נשיקה על המצח ולילה טוב ששמור לאפרוחים שהיא פעם גידלה, ואבא בניע ראש.

בבוקר אני נוסעת ללימודים, מצפה לי נסיעה ארוכה. אני מעסיקה את עצמי בנתינת שמות לנוסעים, (נער אני-מזה-קול, מר חושב-תצמי, גברת קמתי-על רגל- שמאל-ותה-מצבנתי-עם-המסטיק-שך) ובהדמיית עוברי אורח לחיות.
בתחנה הבערך חמישית אחרי שכבר התחלתי להשתעמם, היא עולה. נערונת איזה-יופי-של-עולם. לבושה חצאית ורודה מתנפנפת וחולצה לבנה עם שרוולים פרחוניים, נעולה נעלי בלרינה ורודות, ענודה עגילים בצורת פרח, נושאת תיק קטן מקושט בפרפרים ובפרחים על השער שלה עומדים קליפסונים צבעוניים בצורת פרפרים וכאילו כל זה לא מספיק היא החזיקה זר פרחים ענקי.
אני מסתכלת באימה איך כל הכבודה הנוראית הזאת מתקדמת לעברי, מתפללת שהיא תמצא מקום מושב מוצלח ליד אדון פרצוף-חומץ למשל. יופי היא עברה את הספסל שלי, אבל אז היא מבצעת פשע נוראי, היא מסתובבת ומתיישבת לידי.
אני מביטה בגיחוך על התימרונים שלה להתיישב בנוחות, שהתיק יהיה על הבירכיים ומצד שני שהזר יהיה מונח בצורה טובה כדי שחלילה הוא לא יפגע וכו וכו. כשהיא מצליחה להתישב כמו שצריך היא מפנה את ראשה אלי ואומרת לי שלום מחיוך מאוזן לאוזן.אני עונה שלום שהוציא אותו מהמקפי אחרי שהייה של שנים רבות. היא לא קולטת את הרמז וממשיכה, האין זה יום נפלא, נפלא, אני עונה לא מבינה מאיפה זה בא לי, כל הפריחה הזאת עושה לי אלרגיה והולך להיות חום זוועתי בצהריים. היא צוחקת, היא חושבת שאני איזה מופע בידור. היא מספרת לי שעד אתמול היא הייתה בטיול עם חברות שלה בגולן. אני עושה אואוי, באמת ועוד כל מיני הברות כאלה ומתחילה לספור את כמות הפרפרים שיש עליה בזמן שהיא מתארת לי נופים קסומים ואיך הם השתוללו באיזה נחל לא-שמעתי-מה-שמו ואיך שהם ישנו על הדשא וקמו רטובות מהטל ואיזה צחוקים היו עם כל מיני נהגים ובלה בלה בלה.
בין ספירת הפרפרים לבין הלהיגום שלה תהיתי לעצמי איך הנערונת הזאתי הסתדרה לרגע בלי מקלחת מרעננת ואם היא לא יכולה לסגור את הפה שלה לרגע. למזלי גברת קמתי-על -... באה לעזרתי, עכשיו עצבנתה הפיטפוטים של הנערונת, זה אוטובוס כאן לא שוק את לא יכולה לדבר בשקט?! היא נובחת עליה. הנערונת מתבלבלת רגע ואז מחייכת עליה, מה שלומך סבתא? תראי איזה יום יפה. אני נוסעת לעשות יומולדת לחברה שלי. נכון זר פרחים יפה? היא מתה על פרחים...
התחילה להתפתח אצלי מיגרנה חמורה אבל הסבתא נראת כאילו היא זכתה במיליון דולר. עכשיו האוטובוס נשמע כמו תחנה מרכזית שלמה בזכות שתי הגבירות האלה.
פתאום בתוך הפטישים שדופקים אצלי בראש אני שומעת את הנערונת אומרת שהיא צריכה לרדת בתחנה הזאת. היא מתרוממת והזקנה מתחילה לשפוך עליה ברכות מפה ועד נס ציונה (שתצליחי, שה´ יעזור לך, שתמצאי זיווג הגון טוב ומהר, שה´ יברך אותך) היא מחייכת ומסמיקה לתוך הזר פרחים שלה. האוטובוס עצר בתחנה היא מעיפה אלינו מבט, אומרת לי להתראות מחיוך, תוקעת לי ביד חמניה ויורדת מהר מהאוטובוס.
משהו מוכן להגיד לי מה אני אמורה לעשות עם החמניה הזאת??