האמת עמדה בינינו ערומה. ואנחנו הלטנו פנינו מבושת מבושיה. מלבושיה זרוקים על הרצפה, מלחככים כפות רגליה ואנחנו בעצימת עיניים ניסינו להרימם ולהלבישה, שנוכל שוב להביט ולראות נכוחה. היא מתפתלת כנחש, בגדיה נשארו מושלכים, מלטפים מדרכה מאובקת. ואנחנו הכעס בנו מבעבע.
איך היא מעיזה? מלעיזה כנגדינו! באיזה רשות היא נחשפת כך אל עינינו? אל עינהם של ההמון?
היא עוד ניצבת לה שם. ערומה וגאה במערומיה. ואנחנו, הקנאה שוטפת. ונתקע בה מחטינו. בזעם. ונפצע אותה. בזעם.
דמה ניגר, מכסה את גופה החשוף. והיא אינה פוצה פיה. ותצב לה גאה. שותקת.
עד שנפלה מעולפת. שותתת דם. ברחוב החי.
תגובות