הנח לי להיות אפיזודה מקרית, סתמית בחייך. לא מכאיבה וגם לא מייסרת.
הנח לי לנשור מבין דפי יומנך, ספר חייך. להטמע בין מכריך.
אתה כותב פרוזה אני הקוראת. יותר מזה אל תבקש. יותר מזה גם לא יהיה. אתה אינך הסיר אני לא המכסה.
התשוקה? סופה לנבול. כמו הגוף. ישנן יפות ממני. חכמות וטובות. שמור בשבילן את המילים המתוקות, המחוות הקטנות, הרומנטיקה שלא אני ביקשתי.
אנא
הנח לי
ויום יבוא ואני אדע- אתה תשכח- כי לא היה בינינו אפילו לא זוהר.
ושום כאב לא יצמח.
תגובות