.jpg)
Doll
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
- Younger Days
- Heaven is somewhere out there, but you are too afraid to seek
- Mi
- Can U See Death?
- MoonMan
קשור אלי
- [ליצירה] בובה זה נכון אבל רק למבוגרים אם רוצים שהילד לא יסבול מסיוטים. רישום טוב מאד: תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מדהים. כמה עצבות, כמה בדידות מובעת פה... אהבתי מאד את העינין שהבובה מוחזקת על ידי בובה אחרת,. ויופי של צללים, ממש כל אחד במקום. לאהודות. תודה, נהניתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי. יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי. (ויש עוד מה לדבר על הציור הזה) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי.. זה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא, זה לא חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד הזכיר לי את השיר לא אומרת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מושג מהי המשמעות, אבל הכתיבה נפלאה. שני הבתים הראשונים ממש זורמים טוב, עם חלוקה נכונה. הבית האחרון פחות תופס. יש איזה שהיא מלנכוליות שקטה בשיר ("נוגעים ולא נוגעים ברוח") שאני אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] למעשה יש כר יסודות נרחב להניח שכשאומרים שיש כר יסודות נרחב להניח שזה לא הצחיק בפעם הראשונה, זה מצחיק. nice piece of nonsense. [ליצירה]
- [ליצירה] כשרונית אני לא, אבל אם התכוונת כישרוני, אז תודה על המחמאה (: [ליצירה]
- [ליצירה] * שלוש פעמים קריאה. ככה זה כשמשנים מפעמיים לשלוש. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי. במיוחד אהבתי את המעברים הלוך ושוב בין החדשות ברדיו לבין הפעולות שלו. הסוף מבחינתי היה ידוע מראש - אבל זה לא גרע מטיב השיר. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] בקשת המלצות? here you go: הצללות יותר טובות, כמו שעשית באינשטיין. נראה שהאור חזיתי, מה שמשטח מעט את הציור תמיד, אבל עדיין אפשר לשפר את זה. התבוננות על ציפורים ונוצות מקרוב. תגלי שהן לא קשקשים :P בכלליות, עבודה עם פחות קווי מתאר ויותר כתמים. אבל זה באמת השקעה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, לא, הציור צויר בהשראת העין של אשר, במודע ובמתכוון. הוא גאון (: . תסתכל טוב, תראה את אדון מוות... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהב את הרעיון, למרות שאני עדיין לא בטוח מה בדיוק רציתי לומר, כי אני בעצמי מנתח את זה לפחות בשתי דרכים. תודה על התגובה (: [ליצירה]
- [ליצירה] באמת טוב שאתה מתקן אותי מגאוני לזורם, אחרי שאני מתלהב מהיצירה. סבבה. זה לא גאוני. זה זורם. הטוויסטים צפויים, הכתיבה נחמדה. בידידות, לביא. [ליצירה]
תגובות