רגש שלא נותן לך דרור
יונה שלא מצאה מנוח
המים עוד לא כלו
היא לא תחזור ובפיה עלה של זית.
אולי כשתחליטי לצאת
הים ישוך מזעפו
המילים ---
לא יכאבו
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כשיגיע השקט המיוחל פתאום תגלה שאתה לא יכול בלי הזמזום הבלתי פוסק ובלי התופים הרועמים. החיים סתם משעממים בלי הרפתקאות בלגנים וילדים צורחים. השקט הפסטורלי בין העננים יפה רק על הנייר ובחלום. נעזוב את הציניות- אהבתי ממש את הביטוי "שווא של אמצע" ואת הרוגע שהשיר משרה למרות הרעש. [ליצירה]
- [ליצירה] אמהלה, הפחד פורץ בי עם כל מילה גם בלי מחוך קשה לי עכשיו לנשום איני יודעת מה ברצוני לומר פחד משתק אימה. (מותר לי לכתוב שאת כותבת מופלא?) [ליצירה]
- [ליצירה] הלך- אני לא הושפעתי מהשיר 'כשדניאל ישן' בעיקר כי אני לא חושבת שאני מכירה אותו, ככה שגם לתת מודע אין עסק פה. אז אולי תעשה שרות אדיב לקהל ותגיד מי כתב/הלחין/מבצע אותו ותביא את מילות השיר. תודה לכל המגיבים. [ליצירה]
- [ליצירה] טיפשי לחפש היגיון בסיפורים, אבל אני לא מבינה איך בן נופל פתאום על ההורים שלו עם בחורה כזאת, הלואו, לא ראיתים מה עובר על הבן שלכם?! לא שמתם לב שהוא הולך בדרך שונה?! (אולי אני פשוט תמימה או רגילה למשפחה שבה כולם יודעים מה קורה עם כל אחד או אולי צריך להגדיל את המיקרוסקופים שעל עיני הוריו). [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה, לדעתי, שילוב צובט בין השיר 'את תלכי בשדה' של לאה גולדברג לבין השיר 'שדות גולדברג'(ילדתי שלי) של מאיר אריאל. הנה ציטוטים נבחרים : האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם. ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם. ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב. ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב. (לאה גולדברג) הוא יקסום לך אלף גוון בחידת מרחקיו אך בכל מקום ליבו אוון הוא לעינייך זב כזב זב אכזב... הוא יתן לך רעננה הוא יביא לך מטר רץ פרדס חנה כרכור צל עלי בננה רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט ונמחץ... (מאיר אריאל) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו לפרוט את סיפורו של יוסף במילים מדויקות לרדת לעומק... שאפו (המילים אזלו) לא יודעת אם הבנתי הכל, לא יודעת אם התחלתי אבל כרגע זה לא משנה הפעמת אותי תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)... האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל. אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר... בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] תקון טעות קטנה- בן ארצי שר "התבגרת זה לא הגיל שלך" אלא אם הכוונה לשיר אחר. מפליא לחשוב שבני שבע עשרה כותבים כ"כ יפה, מדויק, אמיתי וכואב, שום דבר פה לא מיותר לדעתי. זקנה, בלי שיניים, בת עשרים. [ליצירה]
- [ליצירה] שכה אחיה, שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי??? מסתבר שקוראים ניסים! אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה). אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא). [ליצירה]
- [ליצירה] בתי, גם ליבי חלל בקירבי. אהבתי גם, חלל רוקד בכל מקום פנוי. היא צריכה למצוא לא רק את הקול שלה אלא גם הלב שניתן בקלות כזאת לבלי שוב. מיסטר דארסי לא יחזיר את שניהם. ליבו שבוי אצל אליזבת הוא אוהב אנשים עם קול יציב וברור. חוץ מזה טעות לחשוב שיש אנשים שיעניקו לנו קול, עצם המחשבה הזאת מראה שלעולם לא יהיה לנו קול משלנו (כי הוא תלוי באחר) כרגיל, כתיבה נוגעת. [ליצירה]
תגובות