לו יכולתי,

לקחת אותך אלי

להושיבך בחיקי,

כמו את לי בילדותי,

ללטף את חריטות

הצער והדאגה שבפניך

ולשתוק

משהו רטוב אולי ינוצץ בעורפי

ולשתוק.

 

אבל,

אני המגושמת.

בלשוני הקלה

באוזני התאוות

בעיני התרות

בידי המבקשות: צדק! צדק!