ילדה קטנה חופרת חושך מתחת לשמיכה
היא מהדקת אותו לגופה ומספרת לו על העולם שמחוץ.
בחוץ, היא אומרת לו,
יש זרועות מפתות במתוקים
ונדחפות למתחת לחולצה,
לחוץ יש רחש של התלחששויות
וצחוק לועג, קר,
וטעם של בדידות, של פחד
ורעב תמידי להשביע עלבון קפלי השומן.
החושך מביט בעיניה ויודע שהיא דוברת אמת
הוא רק מתפלא שאין לה דמעות.
ילדה גדולה,
ילדים גדולים לא בוכים לעולם,
מספרת לעולם
שאין יותר דבר שלם
על נווד ששיניו צהובות
ובעיניו מבט טורף
שלפעמים אוכלים כדי להשביע
בטן שהרעב בה לא נגמר
שהדרך חזרה לבית ארוכה
ואין אין שלם.
הוא היחיד שמדברים אליו
מבלי שהוא יקשיב.
תגובות