רגש שלא נותן לך דרור
יונה שלא מצאה מנוח
המים עוד לא כלו
היא לא תחזור ובפיה עלה של זית.
אולי כשתחליטי לצאת
הים ישוך מזעפו
המילים ---
לא יכאבו
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
- יש לך אחת הודעה חדשה
- מה שהיא רצתה
- ואז הוא הגיע... (ההמשך יגיע, אט אט, כמו האושר)
- כמו סיפור אגדה
- שבר סורי אפריקאי
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא סיפור קצר- קצר מידי בשביל להקרא סיפורת? אני לא חושבת שאתה צריך להמשיך את הקטע (הוא מספיק יפה ומביע בלעדי זה) אבל לדעתי אתה צריך לסווג אותה למקום אחר. יש לך שפה יפה, נהנתי מהמשחק שלך בה. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי. יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי. (ויש עוד מה לדבר על הציור הזה) [ליצירה]
- [ליצירה] הבטחתי- קיימתי את מדהימה! [ליצירה]
- [ליצירה] העיקר שאת עדיין כאן איתנו... (א.ר- הפיצול) [ליצירה]
- [ליצירה] טיפשי לחפש היגיון בסיפורים, אבל אני לא מבינה איך בן נופל פתאום על ההורים שלו עם בחורה כזאת, הלואו, לא ראיתים מה עובר על הבן שלכם?! לא שמתם לב שהוא הולך בדרך שונה?! (אולי אני פשוט תמימה או רגילה למשפחה שבה כולם יודעים מה קורה עם כל אחד או אולי צריך להגדיל את המיקרוסקופים שעל עיני הוריו). [ליצירה]
- [ליצירה] לחשוב שהם אכלו ... עושה לי בחילה. בזמן שקראתי חשבתי כל הזמן- מה את רוצה? מה הקטע שלך? עד שהגעתי לסוף ואז אהבתי ממש. הערה אחרונה- אל תתחילי מהתחלה, לפעמים מבינים יותר כשמתחילים מהסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, היה ממש משמח לגלוש לאתר ולגלות סיפור של כריסטופר רובין! חמוד חמוד חמוד! איזה יופי להם הלוואי שלא ילכו לאיבוד אחד לשני שוב. הערה קטנונית אחת כי אני חייבת- קו 400 מגיע לבני ברק מקסימום בבוקר מוקדם לגבעתיים, בקו הזה בת לא מתיישבת ליד בן! (קצת הגזמתי). [ליצירה]
- [ליצירה] הידד! סנונית ראשונה של אופטימיות ! כשהאושר לומד להשלים עם כל הכאבים אז אין כבר מאבק בינהם, אז מגיעה השלווה. (הלוואי וגם אני אזכה...) [ליצירה]
- [ליצירה] בתי, גם ליבי חלל בקירבי. אהבתי גם, חלל רוקד בכל מקום פנוי. היא צריכה למצוא לא רק את הקול שלה אלא גם הלב שניתן בקלות כזאת לבלי שוב. מיסטר דארסי לא יחזיר את שניהם. ליבו שבוי אצל אליזבת הוא אוהב אנשים עם קול יציב וברור. חוץ מזה טעות לחשוב שיש אנשים שיעניקו לנו קול, עצם המחשבה הזאת מראה שלעולם לא יהיה לנו קול משלנו (כי הוא תלוי באחר) כרגיל, כתיבה נוגעת. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגישים את הכאב שנוטף מכל מילה. הכתיבה שלך מקוטעת וקופצת כמו המחשבות. יש פה ביטויים ודימיים שאני עוד צריכה להבין. כמו תמיד את כותבת כאב בצורה מדהימה, הלוואי שיום אחד תכתבי על השמחה (אמן). [ליצירה]
תגובות