[ליצירה]
חשבתי, זהו הוא מת. אתה יודע כל הדם וזה, הוא התאבד מאהבה נכזבת, אבל אז הוא קם לתחיה וכמה שהוא איחל לה רע הוא כמהה אליה, והיא באה, אז יש סוף טוב לתיאור הפלסטי המאוד מאוד,
איך נגיד?
מבחיל?
זה לא לחם חוקי, אבל קראתי, עד הסוף, כי זה מוזר ומעניין (בגלל המוזר)
האמת? תהיתי לעצמי מה לקחת לפני שכתבת את זה
[ליצירה]
מתוקונת, היית נשמעת כל כך נואשת שהחלטתי לקרוא ולהטריח את עצמי לכתוב תגובה.
יש ליצירה (למה סיווגת אותה בתור מאמר?) פוטנציאל אבל היא צריכה לעבור ליטוש (של הגהה למשל).
חוצמזה אני חושבת שהאושר נמצא איפושהו בתוכנו פנימה ואנחנו צריכים לחפש אותו, אושר שמגיע ממשהו אחר הוא אושר זמני, רגעי ולא מספק.
[ליצירה]
זה
לא סיפור קצר- קצר מידי בשביל להקרא סיפורת?
אני לא חושבת שאתה צריך להמשיך את הקטע (הוא מספיק יפה ומביע בלעדי זה) אבל לדעתי אתה צריך לסווג אותה למקום אחר.
יש לך שפה יפה, נהנתי מהמשחק שלך בה.
[ליצירה]
הלך- אני לא הושפעתי מהשיר 'כשדניאל ישן' בעיקר כי אני לא חושבת שאני מכירה אותו, ככה שגם לתת מודע אין עסק פה. אז אולי תעשה שרות אדיב לקהל ותגיד מי כתב/הלחין/מבצע אותו ותביא את מילות השיר.
תודה לכל המגיבים.
[ליצירה]
כשיגיע
השקט המיוחל פתאום תגלה שאתה לא יכול בלי הזמזום הבלתי פוסק ובלי התופים הרועמים.
החיים סתם משעממים בלי הרפתקאות בלגנים וילדים צורחים.
השקט הפסטורלי בין העננים יפה רק על הנייר ובחלום.
נעזוב את הציניות- אהבתי ממש את הביטוי "שווא של אמצע" ואת הרוגע שהשיר משרה למרות הרעש.
תגובות