רגש שלא נותן לך דרור
יונה שלא מצאה מנוח
המים עוד לא כלו
היא לא תחזור ובפיה עלה של זית.
אולי כשתחליטי לצאת
הים ישוך מזעפו
המילים ---
לא יכאבו
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שכה אחיה, שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי??? מסתבר שקוראים ניסים! אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה). אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא). [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין מהופנטת ליופי של התאור(?)... לא מוצאת מילים לבטא את הרגשות... פשוט יפיפה... [ליצירה]
- [ליצירה] למה הוא היה צריך לצעוק את אהבה שלו אליך? הנסיך הקטן לימד אותי שהדבר החשוב באמת סמוי מן העין. לא כל דבר צריך שהעולם כולו ידע. את כותבת יפה, אבל אני לא אוהבת את האהבה שמתוארת בסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הצלחתי לנשום ברגע שראיתי את הרישום. מזעזע. מוזר לי שאפשר להגיד עליו- נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] העין מדהימה! הרישום יפיפה! (האף טיפה מוצלל מידי יחסית לשאר הפרצוף). [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אין בעד מה. אם כבר להודות, אז אני צריכה להודות לעורכי האתר שנתנו לי להתבטא ולך שקראת, הרגשת והגבת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפתי, את הולכת ומשתבחת, שיהיו שמינו על כתפינו תלויים, רחומים מבקשים עלינו. הארת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] 1. לא ידעתי שבנים עשויים להיות מוטרדים מפריט קטן כמו עגילים, אבל אם כבר הזכרנו אותם, כמייצגת את עצמי, אני יכולה להגיד שאני עונדת אותם כדי להרגיש טוב עם עצמי, לא בשביל אף אחד אחר. 2. ספגטי לא שוברים לתוך הסיר! פשוט נותנים לו להתרכך עד שהוא נכנס בצורה שלמה לסיר. בקשר לשאר, אני עוכבת בציפיה דרוכה ל"קול ששון וקול שמחה", הרי מרכזניק ממוצע לא מושך את ההכרות עם בת הזוג מעבר לחודש, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! תמיד משמח למצוא סיפורים שמעלים חיוך ולא מפעילים את הברזים בעיניים. את השאלה אם יש לסיפור איזה שהיא אמירה אשמור לעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)... האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל. אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר... בדיוק. [ליצירה]
תגובות