מרחקים גבהו בינינו.
שבר סורי אפריקאי
של ימים
נבקע, פתאום, מציאות:
יבשה – ים – יבשה
על החוף אני-
אולי מונחת ספינת הצלה
לחצות בה ים מתהווה-
מתייבשת מדמעות
מתרוקנת מתוכי.
דוגית אינה שטה
מלחיה מתאיינים על החוף.
ים ~
-
סתם אחת. מכורה לאהבה.
לקט יצירות
- כשנועה ישנה
- התחלה חדשה
- תהליך החזרה- אידיליית המוות והתשוקה לחום אמהי
- האמת עמדה בינינו
- יש לך אחת הודעה חדשה
קשור אלי
- [ליצירה] הלך- אני לא הושפעתי מהשיר 'כשדניאל ישן' בעיקר כי אני לא חושבת שאני מכירה אותו, ככה שגם לתת מודע אין עסק פה. אז אולי תעשה שרות אדיב לקהל ותגיד מי כתב/הלחין/מבצע אותו ותביא את מילות השיר. תודה לכל המגיבים. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אני הייתי בן, הייתי לוקחת מהבחורה הזאת מרחק של קילומטר, או שולחת אותה לטיפול נפשי לפני שהייתי מפתחת איתה קשר. סליחה על הנחרצות. אני לא מסוגלת לסמפט בנות כאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] פרודיה מצויינת! אהדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפתי, את הולכת ומשתבחת, שיהיו שמינו על כתפינו תלויים, רחומים מבקשים עלינו. הארת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] מגונדררררת שלי, (תראי, אני פה, מגיבה!) מוצאי חלום, שבת, זאת את עכשיו מצויינת כמו אז ואף יותר... נ.ב. אני, יומרנית שכמותי, מרשה לעצמי לחשוב שהיכנשהו אני, בתוך המחרוזת שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא סיפור קצר- קצר מידי בשביל להקרא סיפורת? אני לא חושבת שאתה צריך להמשיך את הקטע (הוא מספיק יפה ומביע בלעדי זה) אבל לדעתי אתה צריך לסווג אותה למקום אחר. יש לך שפה יפה, נהנתי מהמשחק שלך בה. [ליצירה]
- [ליצירה] שכה אחיה, שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי??? מסתבר שקוראים ניסים! אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה). אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא). [ליצירה]
- [ליצירה] קיים פה איזשהו פרדוקס (עד כמה שהמודע שלי הצליח לגעת בקטע). היא (או הוא) שונא(ת) אותו אבל הוא נושא בתוכו רגש כלשהו שמצריך לעבור תהליך של אובדן. כאילו הוא סובל ממזוכיזם שגורם לו לאהוב אנשים שפוגעים בו, אבל הוא מנסה להתגבר ... הסתבכתי כרגיל, כתיבה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלך רוח, זה לא יפה (פויה ילד רע) להשליך כל יצירה על הכותב שלה. אילה, אני קראתי לסיפור הזה כשהדודה פולי פגשה את פוליאנה, אבל הפיצול שלי שמפרסם את מה שאני שולחת לו למייל לא שם לב אז הוא קרא לזה ככה הכותרת שווה החלפה? [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי אי נוחות לקרוא את הקטע, כאילו אני קוראת ביומן אישי, בכל אופן מדובר בפרטים אישיים של אדם (או לפחות נשמע ככה)... האוטוביוגרפיה כתובה יפה מאוד (וגם מעניינת) אבל, לדעתי, קצת התמסמס משהו במהלך הכתיבה שלך. אתה כותב שהשירים שעליהם גדלת, השיחות, (אני מוסיפה) המריבות ודמויות שונות שעברו בבית מהווים חלק ממי שאתה, אבל אתה לא מתייחס אליהם בכלל. אהבתי במיוחד את המשפט אדם, על אף שהוא תבנית נוף מולדתו, הוא גם הרבה מעבר... בדיוק. [ליצירה]
תגובות