[ליצירה]
למה אני תמיד אחרי כולם?!
יופי-טופי! ממש אהבתי.
יש יופי, מין צדק עלילתי, בכך שההתרסה הכי חזקה כלפי העולם שהיתה לשירלי, נמוגה מעצמה כשפגשה את אבירם.
חומות צריך לפעמים לשבור, לכבוש בסערה או להמיס. אבל לפעמים, החומת הן חד-כיווניות. גש מהכיוון הנכון, "והתבוננת על מקומו ואיננו".
[ליצירה]
מביט הפתעתני...
ממתי אנחנו אחראים לחזרה בתשובה של ההמונים פה? אני מצדיעה לאומץ שלו, כחלק מתהליך זיהוי הריקנות והכאב שמוליך אנשים לצ'וטט ככה. אם יכולה לבוא גאולה כלשהיא מהמקום העצוב הזה, זה דווקא ע"י החשיפה לרבים ותחושת הצער ההלם או הכאב שזה גורם לאחרים לפעמים יכולה לתת פרופורציה נכונה, כי כשנמצאים בתוך מקום קשה ורחוק (בעולם הוירטואלי או מחוצה לו) מאבדים אותה ..
אני מעריכה את האומץ לפרסם את זה דווקא כאן, כי בכל מקום אחר זה היה מתקבל בהנהון סלחני מקסימום ופה, דווקא פה, זה מקבל את ההד הנכון לענ"ד
וליבי איתך בן.
אני אמנם לא יודעת אם אני נמצאת בדיוק באותם מקומות, אבל כמו שכתבתי ב"קירבה-הגירסה המלאה" לעולם הוירטואלי יש יכולת ללחוץ לנו על הרבה כפתורים בעיתיים...
[ליצירה]
צליחה גיברת כישרונית
זה לא חכמה להגיד שאת יכולה גם בלי סופים טובים-סטורי אוף יור לייף וכו...משו עדיין נשאר אופטימי. אני אומרת, תנסי פעם סוף פיכסי ממש. לכולם. כל הגיבורים טובעים בדלי הגלידה הנוזלית ולא שבים עוד.
זה משחרר, כמעט כמו בכי....
אוהבת אותך אחותי.זו האופטימיות הכי יציבה שאני מכירה...
[ליצירה]
כבר הרבה זמן שאני "קוראת" אותך, ובכל פעם נמנעת מלהגיב...אבל מה אוכל לומר הפעם, והלוא כל מילה חזקה יותר מכפי כל מה שאוכל אי פעם לומר...
בטוחה שההיא שם למעלה מחייך מרוב נחת..
[ליצירה]
וואו
איך איך אתה כותב אותנו ככה...מפליא לדייק בבני אנוש ומפליא להשתמש במילים הסוררות עד שייכנעו לרצונך. אני מצטרפת לכניעתן, אם כי לא בטוחה שהבנתי אל נכון