[ליצירה]
למה אני תמיד אחרי כולם?!
יופי-טופי! ממש אהבתי.
יש יופי, מין צדק עלילתי, בכך שההתרסה הכי חזקה כלפי העולם שהיתה לשירלי, נמוגה מעצמה כשפגשה את אבירם.
חומות צריך לפעמים לשבור, לכבוש בסערה או להמיס. אבל לפעמים, החומת הן חד-כיווניות. גש מהכיוון הנכון, "והתבוננת על מקומו ואיננו".
[ליצירה]
טוב הייתי חייבת לומר
שלא רק שזה לא נורא ללכת לסרט לבד-לפעמים זה עדיף. בתור אחת חובבת קולנוע איכותי שלא תמיד מוצאת פרטנרים לטעם, הלכתי המון לבד, גם בעיר מוצאי, גם בשאר חלקי הארץ ואפילו בחו"ל. ותאמיני לי שלכרטיסנית ה הכי לא מזיז בעולם. זו תחושה שלנו...
[ליצירה]
בהתחלה חשבתי, וואי הצדק עמך..הב לי רסיס מרסיסייך...ואז...חשיבה מעמיקה יותר הביאה אותי להסיק שבאדישות הקהה יש צד מבורך מאוד גם כשמדובר בך עצמך ולא רק בדמויות הטלויזיה שנהרגות השכם והערב.. והזעקה חייבת לבוא בזמנים קצובים ולתקופות קצובות, כי אם לא, עוד בחיינו ניקרא מתים ..
ואגב, לא בטוחה שכל אחד יזעק אם יוודע לו שהוא ימות בפיגוע...יש בזה גם צדדים אחרים
[ליצירה]
מביט הפתעתני...
ממתי אנחנו אחראים לחזרה בתשובה של ההמונים פה? אני מצדיעה לאומץ שלו, כחלק מתהליך זיהוי הריקנות והכאב שמוליך אנשים לצ'וטט ככה. אם יכולה לבוא גאולה כלשהיא מהמקום העצוב הזה, זה דווקא ע"י החשיפה לרבים ותחושת הצער ההלם או הכאב שזה גורם לאחרים לפעמים יכולה לתת פרופורציה נכונה, כי כשנמצאים בתוך מקום קשה ורחוק (בעולם הוירטואלי או מחוצה לו) מאבדים אותה ..
אני מעריכה את האומץ לפרסם את זה דווקא כאן, כי בכל מקום אחר זה היה מתקבל בהנהון סלחני מקסימום ופה, דווקא פה, זה מקבל את ההד הנכון לענ"ד
וליבי איתך בן.
אני אמנם לא יודעת אם אני נמצאת בדיוק באותם מקומות, אבל כמו שכתבתי ב"קירבה-הגירסה המלאה" לעולם הוירטואלי יש יכולת ללחוץ לנו על הרבה כפתורים בעיתיים...
[ליצירה]
בשני
הלוואי והייתי מהזן הזה. אני מהזן שחי את חייו ולפעמים מתפלק לו להיות רגשני להחריד ולפעמים פרקטי ברמה שמעוררת תהיות לגבי המימד הנשי והאנושי. ככה אנחנו. נירה לי. וכן, גם לי יש עוד איזה תמונה בארנק...
תודה מונשם.