אַל תִּבְכִּי עַכְשָׁו, אַל תִּבְכִּי זֶה לֹא זְמַן לִדְמָעוֹת הִזָּכְרִי בַּחֹרֶף הַהוּא אֵיךְ סָעַר הַיָּם מְאֹד, וְסִלֵּק מֵהַחוֹף רוֹחֲצִים כְּמוֹ לֹא רָצָה אִישׁ בְּקִרְבַתוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ. אֵיךְ גָּאָה בְּגַלָּיו וְכָבַשׁ אֶת הַסְּכָכוֹת וְהֵצִיף אֶת הַטַּיֶּלֶת בְּקִצְפּוֹ. אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת שֶׁיָּם לֹא כּוֹעֵס סְתָם. וְאוּלַי רָצָה בְּסַךְ הַכֹּל לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם הַחוֹל, לְהַדְבִּיק פְּעָרִים שֶׁנוֹצְרוּ עִם הַשָּׁנִים, לָשׁוּב וּלְהַשִּׁיק לְרַגְלֵי הֶהָרִים, לְבַטֵּל אֶת הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי. אַל תִּבְכִּי, אֵין זֶה זְמַן לִדְמָעוֹת אַל תִּתְּנִי לַצַּעַר לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַיִךְ כָּלִיל יֵשׁ סִבָּה לְכֹל דָּבָר, וְלַכֹּל תַּכְלִית הוּא יָשׁוּב מִמַּסָּעוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִזְרוֹעוֹתַיִךְ אוֹ שֶׁלֹּא, אַךְ אִם אַתְּ כְּבָר מִתְגַּעֲגַעַת לְקוֹלוֹ נַסִּי לְהִזָּכֵר בְּאוֹתוֹ חֹרֶף - אֵיךְ הַחוֹף כֻּלּוֹ הוּצַף, אֵיךְ הַיָּם קָצַף, אֵיךְ כְּשֶׁשָּׁכְכָה הַסְּעָרָה, הָיְתָה כֹּל רְצוּעַת הַחוֹף מִן הַחוֹל הָרָטֹב וְעַד לַטַּיֶּלֶת מְשֻׁבֶּצֶת בְּאוֹצְרוֹת-הַיַּמִּים, מְלֵאָה צְדָפִים וְקוֹנְכִיּוֹת שֶׁהַיְלָדִים הַנִּדְהָמִים אָסְפוּ בְּיָדַיִם בּוֹכִיּוֹת. 13 אוגוסט 2004