אני כמו
אמבה
בתהליך
פיצול
שלא נגמר
עד שלרגע
אני
שלם
שוב
מתחלקת
לשניים
מאורה
-
פתאום נאלמתי דום...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צליחה מאוד אני רוצה להבין איך יתכן על הדעת שאת כותבת דברים ולא מודיעה לי על מועד פרסומם, מל שיש לך אחות, שבניגוד אלייך, מבשרת לי על פנינות המקלדת שלך...ועל זה נאמר: אם תמשיכי לשלם ככה למילים, בסוף תפשטי רגל יא כשרונאית [ליצירה]
- [ליצירה] * אין מילים בפי... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון מאוד!! יש פה אנשים עם לב חלש שלא יכולים לחכות בסבלנות...קצת התחשבות ווקשה:-) [ליצירה]
- [ליצירה] ** וואו זר, מאיפה הציטוט הזה? [ליצירה]
- [ליצירה] כבר נראה לי משומש להגיב ליצירות שלך. קטונתי בכל (חוץ מכרונולוגית, וזה, עושה רושם, עניין זניח לגמרי...) [ליצירה]
- [ליצירה] אויש... מוכר עד לזרא...לרגע חשבתי שהשתלת בתוכי ציוד האזנה... וכן אקומה. זה נדיר שיש גברים מודעים כאלה. ועוד בגיל כזה. כן יירבו.:-) [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחח את בסדר את..הולמת אותך הדרקוניות... [ליצירה]
- [ליצירה] מממ... ילד, לענ"ד בכלל לא מדובר ב"זמן חופשי" לעצמך. יש תמיד אנשים שזקוקים ליותר מרחב או פחות, וכל זמן שמתאמים בין המרחב הנדרש לקירבה הנדרשת לכל אחד- זה עובד טוב. רק שבנקודות מסויימות זה לא שאתה צריך חופש לעצמך, אלא יותר חופש ממנה, מהילדים, ואז זה לא נגמר כי תמיד חוזרים ל"מסגרת" ומיד רוצים שוב לברוח ממנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] יו כמה שזה יפה..תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] * קוראת. קוראת שוב. מנסה לגבב מילות תגובה. מוחקת. עוברת לדברים אחרים. עוברות כמה שעות. נכנסת. קוראת. הופכת נוירוטית קנאית ובה בעת מתמלאת רוך. אל תשאל איך. סוגרת את החלון. בורחת לעיסוקים אחרים. חוזרת שוב. עכשיו. 4 לפנות בוקר לא נרדמת. ויודעת. שביום שאצליח לכתוב מהמקום הברור הזה, שרק אמת צרופה בו-אמות. בטוחה שהשנה החדשה תאיר לך פניה. [ליצירה]
תגובות