[ליצירה]
בהתחלה חשבתי, וואי הצדק עמך..הב לי רסיס מרסיסייך...ואז...חשיבה מעמיקה יותר הביאה אותי להסיק שבאדישות הקהה יש צד מבורך מאוד גם כשמדובר בך עצמך ולא רק בדמויות הטלויזיה שנהרגות השכם והערב.. והזעקה חייבת לבוא בזמנים קצובים ולתקופות קצובות, כי אם לא, עוד בחיינו ניקרא מתים ..
ואגב, לא בטוחה שכל אחד יזעק אם יוודע לו שהוא ימות בפיגוע...יש בזה גם צדדים אחרים
[ליצירה]
ואולי
זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה....
עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - -
תגובות