לשבור חלונות לבעוט שולחנות לקרוע ולפזר כריות לנפץ מסגרות לתמונות לצרוח ביבבות קורעות פוצעות ומלוחות נשברות ושקטות חנוקות פנימיות צובטות בתוכי בנגיעות קלות מזכירות לי מהלכות מעדנות טופפות בעקבים ומגחכות ויודעות שהלבה המכלה שלי לעולם לא תפרוץ שהיא תשרוף אותי מבפנים ולא נודע כי הלבה תהפוך לבזלת קרה ואת האבנים השחורות אני כבר לעולם לא אטיח בך בחימה הן ירבצו בי אבנים בכליות ואני אשתוק