לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
רונית רייטר
-
משתדלת להיות אמיתית. לשמוח ולשמח, לגדול ולגדל.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הצלחת להפתיע אותי... אני משפילה את עיני... כל כך מוכר, לצערי. כתבת את זה כל כך יפה וכל כך מדוייק, ישר כוח! [ליצירה]
- [ליצירה] אמה! קראתי את שירך, התלהבתי, והזדהתי איתו כל כך, ואז ראיתי שאת הכותבת, ברור, איך לא הבנתי קודם... כל כך נכון ואמיתי, שתמיד יהיה לנו כוח לאזור כוח ולהמשיך, עד שיבואו הימים הטובים יותר... [ליצירה]
- [ליצירה] איזו הסתכלות יפה! אני אמשיך לעקוב אחרייך... [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר... אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת... מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב: "אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם" כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות. זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה את האורך של מה שאתה כותב ואני מתעצלת לקרוא, אבל אני אוגרת כוחות, ואף פעם לא מתחרטת... מדהים, כמו תמיד... ממלא אותי רצון לשוב לעצמי האמיתי עמוק עמוק. כמו ב"שהחזרת בי" זו המחשה חזקה ממש של מה שאתה אומר, קשה לשכוח דבר כזה. תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה... הדימוי מעניין, וממחיש דבר שבאמת קשה לנו להבין, תודה... אבל אני חושבת שיש עוד הבדל, שאולי יכול לתת לך תשובה לשאלה. אני מדמיין משהו מוגבל, כי אני מוגבל. אבל כשה' "מדמיין" כביכול, הוא יוצר "מנקודת מבט" של אינסוף. כלומר זה לא משהו מוגבל כמו מה שאני מדמיין, אלא משהו שיכול ליצור ולחשוב, משהו שיש בו מעט מעט מן האינסוף כי הוא ממשיך ויוצר. אבל כל המעט מעט של האינסוף שיש בנו תלוי לגמרי באינסוף של הבורא, קונה הכל. ה' ברא אותנו כאן כדי שנלך בדרכיו, שנחקה אותו כמה שאנחנו יכולים, ולכן, כמו שכתבת האציל לנו משהו ממנו, את הבחירה החופשית והיכולת ליצור משהו. אבל כמובן שהכל תלוי בו, כי ברגע שהוא מחליט לקחת את זה מאיתנו שום דבר לא מונע אותו. וואו! סיבכת אותי במחשבות שלי עצמי... [ליצירה]
- [ליצירה] דיבר אל ליבי! מקסים ממש... כתבת דברים כל כך נכונים, כל כך יפה! רואים שזה יצא מליבך, שהאור זורח בו, והאיש הנמצא בו מדבר ושר... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי... במיוחד את הביטוי "בעת חירוף נפשם הכתיבו לנו לחיות" אני כל כך מרגישה את זה, וחושבת על זה הרבה. אחרי שחברה שלי נרצחה, חברה שלי סיפרה לי שמפקד אחד אמר שהוא לא מסכים עם השיר "רקמה אנושית", (מכירה?) כי שם כתוב "ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו משהו נשאר איתו" והוא אמר, החלק שלו שנמצא בנו לא מת, הוא ממשיך לחיות ואנחנו צריכים להמשיך ולחיות אותו, להמשיך ולגלות אותו... תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ממש, ביטאת אחת משאיפות ליבי. ישר כוח! מתפללת איתך... רונית. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא שהלבה שורפת אותך מבפנים. למה??? [ליצירה]
תגובות