לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
אי! זה כואב!
חזק, אולי מדי...
כתיבה יפה, ומעניינת. תודה ששוב העלת לי את זה למודעות.
רק אל תפסיק לחלום...
מזכיר לי משפט של הרב קוק שהולך בערך ככה "המציאות אין לה כנפיים כשל החיזיון"
אבל, ממשיך שם הרב קוק, אם האדם יודע את זה הוא מתאזר בסבלנות. גם המציאות תתקדם, גם היא תחלום, לאט לאט זה יקרה,
אבל רק אם אתה אני וכולנו נמשיך לחלום...
[ליצירה]
אמה, כל כך נכון!!!
המון פעמים אני חושבת שאנשים בארץ רק רוצים שקט, רק שלא יהיו פיגועים, רק קצת שלוה בחיים,
ושוכחים את השאיפות הענקיות שיש לעם מקסים כמו שלנו...
תודה...
תגובות