לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
מצד אחד כל כך אמיתי, ותחושה כל כך מוכרת, אבל מצד שני תחושה שאני קצת מתביישת לחוש.
כי דברים לא קרו סתם, וזה לא בטעות היה לפני 60 שנה, 3 שנים לפני קום המדינה. אם אנחנו לא נזכור כמו שצריך, לא נפעל, לא נרגיש, אז גם מה שעדיין חי מהם, ימות.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שלי, אבל אני ממש לא רוצה לברוח מהן, אבל זה קשה...
בכל מקרה, כתבת יפה, ישר כוח!
תגובות