שמת לב פעם לאורח חייך? שמת לב למה שבטו אותך? פעם היית חופשי ומאושר, לא היית עומד בסטנדרטים של אף אחד, היית מתעורר מאור השמש וציוץ ציפורים, היית אוכל את יגיע כפיך, ורואה מסביבך רק את יופי הבריה, היית נושם לרווחה, היום? נלכדת, שמו אותך כמו דג באקווריום, אתה בטוח שאתה באוקיינוס הגדול והרחב. לא. אתה לא! אתה קם בבוקר, שומע רעש מזעזע של מכונות ומכוניות, קם ליום שתכננו לך עוד לפני שנולדת, בי"ס או עבודה. וכשאתה חוזר, למה אתה חוזר? למה שהחברה שלך רוצה שתעשה, תהיה עסוק כל הזמן, שלא תספיק לחשוב על מה שחסר בחייך, ואם יש לך הרגשת חוסר- אתה שם עץ בגינה, שתרגיש מחובר. שים לב! אתה שוחה בין ארבעת קירות החברה, חושב שאתה שוחה- אבל אתה רק נסחף בזרם. וממשיך להאמין שאתה מנצל את היותך אתה, שאתה מפיק מעצמך את המירב, אשליה עצובה. תחזור למי שאתה, תתחבר אל עצמך, אל תקח את חייך כמובן מאליו. שחרר את עצמך בחזרה לאוקיינוס. זו הרגשה נפלאה. לשוב הביתה. אל עצמך.