נכתב לזכרה של תמי ז"ל, מדהים אבל אמיתי... פעם ראשונה שראיתי אותה לא יחסתי לה חשיבות. אשה נורמלית, חיוך קטן על הפנים, אמא של יעל חניכה שלי, לא יותר מזה. ולמה שיהיה יותר? בתור מדריכה חדשה, לא היו הרבה דברים שהיו יותר חשובים לי מאשר להיות המדריכה המוערצת, המושלמת, שלא ישכחו אותה לעולם. אז התייחסתי אליה בנעימות, שתדע שיש מדריכה טובה לבת שלה (ושתספר את זה לאחרים אם היא יכולה...). יעל היתה אז בת 12, ילדה מצחיקה, שובבה, שלא יושבת שניה במקום. מסוג הבנות שהמדריכות גאות לומר עליהן "אני מדריכה שלה, ולמרות הכל היא יושבת אצלי מרותקת, אפילו כמעט בוכה כשנגמרות הפעולות". עם זה, היא היתה עם לב של זהב ורצון לתת לכל אחת. יום שלישי אחד חזרתי מהסניף עייפה, חסרת סבלנות, קצת שחוקה, רק שלא הסכמתי להודות בזה. הטלפון מצלצל, אמא של יעל, תמי, בטלפון: "רונית, רציתי לומר לך שיעל מאד נהנתה בפעולה, תודה רבה לך, באמת, תודה על הכל. אפשר לעזור לך במשהו?" תמי הכניסה אותי לאותם הרגעים בהם אי אפשר שלא לאהוב את העולם. הטלפון הזה הפך לתופעה. כל כמה שבועות זכיתי לטלפון מתמי "רונית, יעל ממש אוהבת אותך, תודה". תמיד מוכנה לתת, תמיד מוכנה לעזור. מדי פעם היתה מגיעה לסניף עם אוטו "מה אפשר לעשות בשבילכם? את מי אפשר לקחת טרמפ?" קשה לי לשכוח את אותו יום בו נחתה עלי הידיעה הקשה. חניכה אחרת שלי הפטירה לעברי בהערת אגב "רונית, את יודעת שאמא של יעל חולה בסרטן". ברגע אחד עלה ערכה בעיני, פתאום הבנתי איזו דמות גדולה עומדת מולי, איזו דמות גדולה מטלפנת אלי בטלפון מידי פעם. נדהמתי להבין שהמצב של תמי לא היה קל, אבל היא לא הפסיקה לפעול, לעשות ולחייך. השיחה שהכי זכורה לי איתה היתה באותו יום קשה, יומיים לפני המחנה, אולי היום הכי קשה בחיי, היום שבו נודע לי שחברה מקסימה שלי נרצחה. תמי התקשרה: "שמעתי שעוברים עליכם ימים קשים" הקשיבה ושתקה., ואז שאלה כהרגלה "אפשר לעזור במשהו?" גם למחנה היא הגיעה. הביאה ממתקים, אוכל ושתיה, אבל בעיקר הביאה את עצמה, את עוצמתה. באה וחיבקה, באה וחיזקה, באה וחייכה. במשך כל שנת השמינית שלי, למרות שכבר עזבתי את ההדרכה, היא המשיכה להיות בשבילי דמות להערצה. דמות שאפשר להיזכר בה בזמנים קשים ולקבל כוח ושמחה. דמות שנתנה ועסקה דווקא בפרטים הקטנים, דווקא בהם פעלה ועשתה כל כך הרבה טוב. השנה, בו' בשבט תמו התמודדויותיה. היא השאירה אותנו כאן נפעמים ומעריצים, כמו תמיד. תמי, יהי זכרך ברוך.