ישראל אהובי, הוא לקח את הסכין והתחיל לחתוך בי, לא יכולתי שלא לצרוח. הם עמדו כולם מסביב "כן, כן" הנהנו בראשם, "תמשיך, זה יהיה טוב". צרחתי, צרחתי בכל כוחי, זה כאב כמו שלא כאב לי אף פעם, חתכו בי, בבשרי, מלאו אותי דם ודמעות. ישראל אהובי, דווקא עכשיו כמעט סיימתי את תהליך התרפאותי, דווקא עכשיו הרגשתי שאני מתחילה לתפקד כמו שאני צריכה, שיש בי את הכוחות ואני מצליחה ליצור ולפעול בהם. דווקא עכשיו נתתי המון ממה שיש בי. דווקא עכשיו לוקחים אותי, ועושים בי כבשלהם. ישראל אהובי, אני אוהבת אותך כל כך, אבל אתה, אינך אוהב אותי מספיק. ישראל אהובי, אשאר נאמנה לך לעד, הישאר אתה נאמן לי! ארצך האוהבת, ישראל.