ארץ ישראל מביטה בי במבט שרק היא יכולה להביט. מלטפת בעדינות את רגלי הדורכות על אדמתה. קוראת אלי, צועקת בדממה. עם ישראל מביט בי בעוצמתו. ההמונים הרבים, כולם ביחד, שכאילו אומרים עם ישראל חי. הוא מסתכל, קורא לי, מחכה. ריבונו של עולם מביט בי בגדולתו ובגבורתו. "מחייך" אל ביתו, דורש, מצפה ומקשיב. מחכים הם כולם, לא לי בלבד, אלא לכל אחד ואחד, מחכים שנאמר: "הננו! הננו לרשותכם ולעבודתכם, הננו כל כולנו, כל ליבנו, כל נפשנו, כל מאודנו". לו נשכיל להבין את מבטם, לו נדע לקיים את קריאתם...