בס"ד
שעת דמדומים,
דמים בדמים,
אחים באחים,
ודמעות...
שעת דמדומים,
כאבים כאבים,
לוויות על גבי לוויות...
שעת דמדומים,
הלילה יורד,
עלטה מוחלטת, כבידה,
שעת דמדומים,
אין השמש נראית,
וגם הוא כבר לא לידה...
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
...ועט ביד,מנסה לעקוב בין שורות,זריעת דיו עקבית,קצב מטורף,
למלא למלא למלא,
איפה שחסר,איפה שלא,
עט,נובע מתוך לבי,ממקום גבוה לא ידוע,מנסה לעקוב אחר תזוזת חיי...
אשמח על תגובותיכם...
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
כן,גם אני הייתי מסווגת את זה כקטע
כתוב בצורה גלוית לב ביותר וזה מקסים .
האם אתה מוכן להתחיל מחדש "להכיר את כל העולם"-זו השאלה האמיתית שהשארת לי בתור קוראת בסוף הקטע או שאתה ממשיך כל חייך בלקנא באלה שיכולים ולחשוב איך אבדו שנותייך הטובות? האם גמרת אומר לעזוב?-או לנסות מחדש?
ואני מתחברת מאוד גם למה שתמי אמרה לא כל אחד מסוגל לשבת שעות וללמוד וזה מדהים למי שמסוגל...
השאלה מפה,מה אתה עושה הלאה...
אני חושבת שמהנקודה הזו דווקא כאן יש הרבה שנושרים ( מעצלנות להתחיל מחדש...)
ויש שאוזרים כוחות ו...
מתחילים שוב והפעם ביתר שאת
[ליצירה]
קטע ממש חמוד...
אבל עדיין אני חושבת שגם אם לחבר שלידי יש באותם מילים ממש צ'ופר עדיין זה לא סותר את ההשקעה שניתנת לכל אחד מהחניכים/החניכות עצם זה שזה כתוב בכחול בכתב יד לכל אחד ואחד,
מה זה אם לא יחס אישי?!
ומה לגבי הקנאה שיווצרו ע"י צ'ופרים שונים?...
חיים יפים ומאושרים.
[ליצירה]
שיר נדוש למדי...
על כך שאסור להתייאש מהדרכה ושרואיפ פירות רק אחרי שנים וכו'...
והוא בהחלט קיטצ'י למדי...
ועם כל זאת....
אהבתי את הפשטות שבו את המילים היומיומות הרגילות שלנו...
תודה לך....
תגובות