כהרגלך...
אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים.
רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו...
[ליצירה]
השיר יפה באמת
כהרגלך...
אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים.
רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו...
[ליצירה]
.
אני חושב שעד היום זכיתי לקרוא רק משחק-מילים אחד מוצלח כמו "חילו של המועד". היה זה "חרזתם בעגלתי".
אה, בעצם גם זה היית אתה, לא?
וחוצמזה, שכוייח על שאתה מוכיח - למי שצריך הוכחה - ששירה משובחת יכולה גם לדגול בערכי מוסר קונבנציונליים.
[ליצירה]
עיקר שכחתי -
סיפור מעולה, אהבתי אותו עוד לפני כולם (כשעוד היה פרוש בפישוט אברים על דף שהמליטה המדפסת של מקור ראשון).
אבל - הוא היה יכול להסתדר היטב גם בלי הפיסקה האחרונה.
[ליצירה]
לעופים
לעופים -
בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה.
אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן.
הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא.
תגובות