הַשִגְרָה מָכַּה בִּי שֶׁנִית וּמַכּוֹתֶיהַ עוֹטְפוֹת אוֹתִּי רָחַמִים דָקִים. עָמוּמִים. שֶׁלֹא כְּמוֹ בָּיוֹם הַלָבַן הַהוּא בּוֹ הוֹתַרְתִי סִימָּנִים כְּחוּלִים עַל לוּחַ הַלֶב. בִּמְרִי. בִּכְאֶב. שֶׁיַזְכִּיר לִי שָׁמַיִם. וּבְנַעֲנֶעִי אֶת הַלוּלַב סָבִיב לִי אֶל כֹּל הַכּיווּנִים אֶלֶיהֵם אָנִי נִמְשֶׁכֶת וְנִמְתָּחַת וְנִפְרֶשֶׂת עַד לֶלֹא הַכֵּר, אָחָת שָׁאַלְתִּי: לֹא רָק מִמָעֲמָקִים. לֹא רָק לִשְׁגוֹת וְלִתְקוֹן וְלִשְׁגוֹת. רוֹצָה לִקְרוֹא לְךָ גָם מִפְּסָגוֹת.