בלילה יש זמן אחר.
והעולם, באור הירח,
זר ועם זאת מוכר-
מוזר
מתעתע.
בלילה אין לאן למהר.
יש זמן לבפנים, הוא צומח,
מתוק ועם זאת קצת מר-
נשזר
וכמהַ.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... כן, זה בכוונה (: ואכן, זה שם הרבה יותר טוב. פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:. תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..). [ליצירה]
- [ליצירה] . ב"ה כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי? אה, ואגב - השיר נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא, נפלא! את כותבת נהדר - ומעבר לזה מילותיי כושלות. [ליצירה]
- [ליצירה] איך את עושה את זה? לקחת נושא שכל כך הרבה כתבו עליו, ולצקת אותו במילים בצורה ייחודית כל כך? איזה כיף לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] * אוסיף על קודמי אך זאת: מ צ ו י י ן. סוערה =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... ואת הבטחת לבוא אלי לשבת! [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה.. אז ההר נותן שלווה. אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו.. [טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:] [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא בטוחה שהבנתי (או בעצם- בטוחה שלא הבנתי), אבל.. נהניתי בכ"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי, תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, אני ה-מו-מה! 3 שנים לא להיות בירושלים?! ההההעעאא?! באמת תתבייש לך.. לסחוב אותך ביד לריקודגלים או שתצליח ללכת לבד?.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כתוב טוב, במיוחד נביאים-כתובים. הסוף לא מספיק. חסר פה משהו. את כאילו מושכת אותנו לקראת פואנטה מסויימת, מובילה מהלך מסויים, ובסוף קוטעת את זה בלי שום סיבה. ואם זה בכוונה, זה לא מספיק קטוע. זה כאילו לא פה ולא שם. [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו. ביום שאני אדע לצייר ככה, אני... אני.. אפרוש מהלימודים או משהו. וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לשמוע את זה ממך זו באמת באמת מחמאה, ומשמח. וגם רציתי להביע את שמחתי הכנה על שצורה חזר לתפקד! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] ... לדעתי, יהיה הכי חמוד אם את החלק(ים?) הבא(ים?) תמשיכי רגיל, כמו בא' ו-ב', ורק בסוף תחזרי ל"סיפור המסגרת" שהכנסת עכשיו... [ליצירה]
תגובות