כן, זה בכוונה (:
ואכן, זה שם הרבה יותר טוב.
פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:.
תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..).
ב"ה
כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי?
אה, ואגב - השיר נהדר.
[ליצירה]
...
כן, זה בכוונה (:
ואכן, זה שם הרבה יותר טוב.
פשוט הייתי נו-רא עייפה אתמול בלילה, כששלחתי את זה, והייתי צריכה להקריץ שם ברגע האחרון וזה מה שיצא.. (אני לא אוהבת לקחת שם מתוך השיר, אלא באמת- שם שנותן איזשהו נופך אחר..). כשנכנסתי למיטה חשבתי לי, "יא אללה, איזה שם דפוק.." ואז עלה לי השם הזה... תהיתי אם לצאת מהמיטה ולשנות את זה, אבל החלטתי שיש גבול. ושבאמת הלילה נועד לגדילה ולא לשינוי שמות של שירים (:.
תהיי בריאה.. (ו-כן, את בהחלט רשאית להשתמש בזה..).
[ליצירה]
.
ב"ה
כן, השם הזה באמת יותר טוב מ"לילה אור". זה מוסיף. ואהבתי את המשחק של זר ומוכר - לא יודעת אם זה בכוונה או שסתם יצא, ששילוב האותיותשל זר ומוכר יוצא מוזר. אכפת לך אם אשתמש במשחק המילים הזה במילון שלי?
אה, ואגב - השיר נהדר.
[ליצירה]
..
כן, אבל זה לא חרוז. זה לא נגמר ב"רים".
זה לא אומר שזה רע, אף אחד לא קבע שהכל חייב להתחרז, פשוט ציינתי שאני לפעמים קנאית לחריזה (על חשבון המשמעות? לא יודעת. אבל אני מכופפת את המשמעות כדי שתתאים לחריזה, כי זה ממש חשוב לי), ואני בטוח הייתי חורזת את זה, איכשהו.
אבל עזבי, תתעלמי.. :)
[ליצירה]
..
אויש, במ'ת, ילד... ממך ציפיתי ליותר (:
אתה יודע, סאב-טקסט, לקרוא בין השורות וכאלה...P:
---
עכשיו ברצינות:
קודם כל, מי אמר שהוא כל היום יושב ומנגן בחדר? כתבתי "בלי להישבר כמוני, בלי לפרוש, בלי להרים ידיים"- הוא נמצא בסדרים. הוא לומד, כן, הוא מנסה.. אבל בכ"ז, נשבר לפעמים. מרים ידיים. ושוב חוזר, עולה ויורד, רצוא ושוב. וזה לא מתחיל ולא נגמר בלימוד בסדרים...
ה"לטמא" זה לא מהלנגן בחדר, נו...
אם אדם מעיד על עצמו שהוא מרגיש שהוא מטמא את הסביבה, כנראה יש לו סיבות מוצדקות לזה. ויש גם עולם מחוץ לישיבה, ובנאדם בהחלט יכול להרגיש שהוא נטמא (או נטמע..) בו.
וזה בנאדם שאכפת לו.
כי הוא מנסה, למרות שקשה, למרות שמייאש לפעמים.
אז כן, אכפת לו מדברים שהרב קוק כותב, והדברים האלה נוגעים לו ללב, ולקרוא לו "הרב" זה לא מתחסד בעיניו. גם לא בעיני.
ואגב, לא צריך ידע נרחב כדי להכיר מושגים כמו "קליפות", "גרעין" ו"ללקט ניצוצות". עובדה שאני מכירה, והנה- אני לא למדתי בישיבה...
לגבי הנגינה- לא 'דעת, אני לא מנגנת... (:
[ליצירה]
...
אובייקטיבית, השיר טוב מאוד.
המשפטים האלה, שבין לבין התאורים... קלעת בול.
וחבל,
כי אפשר היה להעביר הכל, בלי לפגום בכלום,
גם בלי החמישים שקל.
ולהיפך, מוטב היה בלעדיהם.
[ליצירה]
...
הבהרה קטנה..
כתבתי את זה בחצי-חיוך.
אני לא מרגישה ככה כל הזמן.
ב"ה באמת עושים שם עבודה חשובה.
אבל יש קטעים, ואני בטוחה שזה ככה בכל מדרשה (ולא... לא עפרה..), שהעיסוק בטפל קצת משתלט, וצריך לא "להיבלע" בזה..
או בקיצור, אם רוצים לעבוד במקום כזה, ולהיות מחוברים לאנשים בשטח, צריך לדעת שבין לבין גם גוזרים בריסטולים...
תגובות